שמנה!

יפה.

אני מבינה את ההרגשה…
אני מתחברת למה שכתבת כי עד כמה שנראה לנו שזה קרה רק פעם פעמיים בסרט שראינו, זה אמיתי ואנחנו חווים את זה.
אני לא אשקר לך, אני חושבת שאת מחברת מוכשרת ואני מעריצה שרופה, אבל אני רוצה לתת לך ביקורת בונה, כי אפ אחד לא מושלם וכולנו צריכים להשתפר ואני הייתי רוצה שעל כול סיפור יגיבו לי ביקורת בונה.
לא על שגיאות כתיב, אלא על ניסוח שגוי, שאוכל לנסח את השירים והסיפורים בשפה גבוה ומעניינת.
למשוך אתכם לתוך היצירה.
אז אני אומר לך את האמת, אני חושבת שיכולת לנסח את זה טיפה יותר טוב. אולי בשפה גבוה יותר אולי במילים אחרות, אבל אני יודעת שזה בתוכך. שאם קצת יותר מחשבה, היית יכולה להעלות את הרמה של היצירה הזאת בהרבה.
תחשבי על זה המעודדת :)

מהמם!
(דרך אגב.. אני צריכה לדבר איתך בקשר לדבר אחד שכתוב פה…)

תיקנתי!

מטורף כמה שזה מוכר לכל כך הרבה אנשים פה. אין מילים להוסיף. הכתיבה מעולה, נגעת באיזה שהוא מקום שלא נגעו בו הרבה זמן.. שאפו

בא לי לבכות.
כי זה בדיוק מה שקרה לי בכיתה דלת, ומלבד זאת הייתי גם הכי חכמה בכיתה כך שבכלל עשו עלי עלהום. מאז גדלתי ורזיתי בצורה בריאה.
אני כל כך מצטערת על זה, על הגועל של החברה בימינו ועל קידוש המראה החיצוני.
אם את צריכה עידוד, או שסתם משעמם לך את יכולה ליצור איתי קשר ואני מבטיחה לנסות ולעודד אותך:)

אני חייבת להודות – מעולם לא קרה לי.
אני מכירה בת אחת שאפילו פרצו לה למשתמש באתר בית הספר וכתבו במקומה דברים ממש מגעילים בפורום שיש שם. אני לא יודעת אם זה בגלל משקל מסויים, או בגלל דברים אחרים, אבל נראה לי שזה בגלל זה.

האמת, חייבת להודות שדווקא לא בא לי לבכות. אולי בגלל שמעולם לא הייתי בסיטואציה כזו זה לא נוגע בי.
אני יכולה להבין את המשחק בעפרונות, ואת המבטים של "משוגעת", כי זה משהו שאני עושה תמיד (שיעורים זה משעמם). אם אני מעמידה את עצמי במקום הדמות, אני כן מצליחה לגעת באיזו תחושה של עצב, אבל לא כל כך הרבה.

אולי זה סתם בגלל שאני אחת אטומה שממחישה היטב את עקרונות האגואיזם האנושי.

אני מצטערת אם מישהי מכן חוותה את זה, או חווה את זה עדיין. אני פשוט חושבת שיש אין סוף קשיים חברתיים שילדים מתמודדים איתם, וכשלא מתייחסים לאחד שאני חוויתי, האגואיזים שלי מדחיק את זה ממני. כי באמת שאני חושבת שזה מרגש, פשוט לא מצליחה להגיע להבנה הזו.

(לעזאזל איתך אגו.)

אגב, משום מה בקטעים קצרים אני אוהבת דמויות ללא שם. אבל זו כבר העדפה אישית שלי.

תראי אני מכיר את זה שקוראים לך שמן ועוד דברים כאלה והאמת שזה אף פעם לא הפריע לי תמיד ההיתי אומר להם: חחח אתה סתם מקנה שאני יכול לאכול כמה שאני רוצה ואתה לא. אז הם היו אומרים כן בטח והולכים לחשוב האם זה כדאי מצד שני אני בכיתה של בנים אז זה לא כזה נושא רגיש….

היי, מצורת הכתיבה שלך מבינים שהנושא הזה קרוב לליבך ואת רוצה להעביר כאן מסר ברור וחשוב מאוד – לעיתים, אנחנו פועלים בלי לחשוב והורסים את עולמו של האחר. אני מאוד מעריך אותך שבחרת לכתוב על כך ולנסות לעזור.
ובקשר לכתיבה, מעבר לתוכן בעל מוסר ההשכל, יש לך כמה טעויות באופן בו בחרת לבטא אותו. מכיוון שזה סיפור עלייך לכתוב אותו בפרוזה (שורות ארוכות עד סוף הדף) ולא כשיר. בנוסף לכך, כל הסיפור נהגת להתייחס לדמות כ"היא", אני לא יודע למה עשית את זה, אולי כי חשבת שזה יוסיף מסתורין לסיפור, אבל זה רק מוריד מהערך שלו. זה גורם לריחוק בין הקורא לדמות ולא מאפשר להתחבר אליה. אלה הם חלק מהטעויות שמצאתי. אבל למרות הכל, השתפרת, ואני גאה בך מאוד. בהצלחה (-;