סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 18 (הסיפור של I Am In LoVe משתמש חדש)

"למה אתה מחייך ?" שאלתי עוד יותר בעצבים… זה החיוך שהוא עושה כדי תמיד לעצבן אותי… אבל עכשיו, החיוך נראלי אחלה ובגלל לזה אני בעצבים. שהחיוך הזה נראה אחלה ! "סתם" הוא המשיך לחייך והלך להביא לי מים. הוא חזר ונתן לי את המים, שתיתי את הכל בשלוק…
"מוכנה להגיד לי למה ברחת ?" שאל… שתקתי…
"זוהר, תעני" הוא ביקש והעלה את הטון..
"אל תעלה את הטון, אני לא אחד החברות שלך !״ אמרתי לו עצבנית.
"בחייאת זוהר, על תעצבני אותי" הוא אמר טיפה ברוגע. השענתי את ראשי על כתפו, ועצמתי את עיניי.
" כי נמאס לי !" לחשתי היה שקט לכמה שניות, שקט שרציתי שיישאר לתמיד. אני לא רוצה שיתחילו חקירות. עד שהייתי בטוחה שנשתוק כל הלילה, אבי פתח את פיהו.
״נמאס לך ממה ?״ שאל וליטף את שיערי בעדינות. משום מה, המגע צמרר אותי. נראלי שאני, זוהר כחלון, זוהר כחלון האחד והיחידה, זוהר כחלון הזאת שצוחקת אל הבנים במקום שיצחקו עלייה, מתאהבת ? לא עניתי, העדפתי לשתוק. הרי, הוא כבר יגלה את התשובה לבד . ״להתאהב ?״ שאל בגיחוך. נו ברור… זה היה כבר מובן. לא עניתי . רק קברתי את ראשי בתוך צווארו, מתמכרת לריח של הבושם שלו. אני חולה על ריחות.
״זו,״ הוא לחש מרים את ראשי. ראיתי לרגע מטושטש, כי אז ראיתי חושך.
״ממ…״ שאלתי משפשפת בעיניי מנסה להוציא את הטשטוש.
״אל תשחקי בעיניים,״ הוא אמר מוריד את ידי מעיניי. נשכבתי באנחה במיטה…
״את בסדר ?״ הוא שאל. הנהנתי לכן.
״רוצה לאכול משהו ?״ שאל שוב. הנהנתי לכן.
״מה את רוצה ?״ הנהנתי שוב לכן. לא שמתי לב למה שאני עושה… הייתי יותר מידי שקועה במחשבות על זה שאיך הייתי בורחת מהשיחה הזאת.
״את חושבת שאני חתיך ?״
-מנק׳ המבט של אבי-
היא כל הזמן הנהנה כן. אז החלטתי להפיל אותה.
״את חושבת שאני חתיך ?״ שאלתי בחיוך. היא הנהנה שוב.
״רגע, מה לא !״ זוהר תיקנה את עצמה במהירות.
״את חושבת שאני חתיך,״ חייכתי חיוך גאה. היא הסמיקה ומיהרה להגיד לא.
״בחיית אבי,״ היא מלמלה וחיוך קטן הופיע בפניה.
״אם לא אכפת לך, אני עולה לישון.״ היא באה לעלות לחדר. אך חסמתי אותה. עליתי מעלייה, שומר עלשיווי משקל כדי לא ליפול עלייה.
״אבי,״ היא בלעה את רוקה.
״תרד מימני !״ ״קודם תעני לי,״
-מנק׳ המבט של זוהר-
״קודם תעני לי,״ הוא לחש בקול צרוד.
״לענות על… ?״ שאלתי בקול חלש. איך הוא יכול לגרום לי לאבד את השפיות ?
״למה את לא רוצה להתאהב,״ לא עניתי, ניסיתי להפוך את עצמי כך שאני יהיה למעלה.
״את לא קולטת שאני יותר חזק מימך ?״ אבי, שקלט את מה שאני מנסה לעשות, אמר בגיחוך. באתי אליו מהצד והפכתי אותו. אבל בטעות המרפק שלי פגעה בצלעותיו.
״אחחח סעמקקקערס״ הוא התחיל לזרוק קללות לאוויר. ואני רק צחקתי מהסיטואציה. מה לעשות שאהבה כואבת?! לא !!! תשכחו ממה שאמרתי ! תוציאו מהרקע את הכינורות ! אין אהבה, לא הייתה ולא תהיה ! בטח לא ביני לבין אבי !
״מה את צוחקת ?״ שאל בעצבים. אחרי רגע הוא חייך.
״מה אתה מחייך ?״ חיקיתי אותו. הוא גיחך וקירב את פרצופו לפרצופי. לכמה שניות היה שקט. הוא ליטף את הלחי שלי והמרחק בין שפתינו היה אצבע. או חצי אצבע. טוב, אי אפשר לדייק. כיחכחתי בגרוני, מנסה לצאת מהמצב המביך. אבי גירד בעורפו במבוכה והתרחק קצת. ״מעדיפה לקחת את העיניינים לאט ?״ שאל אחרי כמה שניות של שקט. אי אפשר שלו יהיה שקט ! פשוט אי אפשר. הנהנתי. מצד אחד באמת רציתי לקחת את בעיניינים לאט. אבל יש גם צד שני ! מצד שני, מאז הנשיקה רציתי אותו. אבל אני לא הולכת לטעות. בטח שלא אם אבי. מי יודע ?! אולי זאת אני עכשיו ומחר מישהי אחרת.