עיפרון פחם ישן

עיפרון פחם ישן, ביד האלוקים כותב…
העבר הוא היסטוריה, המחר הוא תעלומה, ומה יקרה היום רק אלוקים יודע.
ולפעמים אנחנו מנסים, לחטוף את העיפרון מאלוקים, להכתיב לנו גורל חיים.
אבל תמיד משהו נהרס, תמיד משהו חייב לתקוע הכל, ואז צריך למחוק חצי מהפסקה.
והבעיה היחידה, המחק לא מוחק לגמרי את מה שהיה, נשארים סימנים, במקרה שלנו זה זיכרונות ממעשים…
וכמו מפגרים אנחנו ממשיכים, לכתוב בעיפרון האלוקים את הגורל, לא יודעים מה מצפה לנו מחר, ובכל זאת ממשיכים.
ושוב הטעויות חוזרות, המחק חוזר למחוק, פחות טוב מהפעם הקודמת, לאט לאט המחק נהרס, הסימנים ממשיכים לבלוט על דף החיים, הזיכרונות מתחזקים…
אז במקום לנסות להיות חכמולוגים, לנסות לכתוב את מסלול החיים לעצמך, תוך כדי התמודדות במכשולים שאתה כותב בטעות לך, תחזיר את עיפרון הפחם הישן בחזרה לבעלים שלו, חזרה לאלוקים, כדי שהוא זה שיכתוב לנו את גורל החיים.
הוא יעזור לנו להימנע, מכל המכשולים, מכל הטעויות, ככה הדף נשאר נקי, רק סיפור החיים הוא זה שנכתב בו, בלי מחיקות, בלי סימנים, רק גורלות שאחד בשני מתנגשים.