' שקרים יפים ' פרק 1

הסיפור הזה נקרא ' שקרים יפים '. הוא יהיה " סיפור 1". בהמשך הסיפור אתן תבינו למה קוראים לסיפור ככה. מבחינת דמויות (לפרק הראשון בלבד). אה, ורק חשוב לי להגיד שהסיפור יכלול שם של מפורסם, אבל בסיפור עצמו הוא לא יהיה מפורסם. ( פשוט נוח לי לכתוב את הסיפור ככה ולדמיין אותו חחח).
אליסון: בת 19. לומדת עיצוב פנים באוניבסריטה (זרמו עם הגיל שלה), עובדת גם בתור עוזרת לזמר זאיין מאליק. שיער חום בהיר ארוך שמגיע עד התחת. עיניים חומות עם גוון אפור, עגיל באף, רזה, שזופה, גבוהה אבל לא יותר מידיי. או בקיצור: http://wallike.com/wp-content/uploads/2013/11/Tumblr-Girl-Photos-640×400.jpg

ג'סטין: בן 20.שיער שטני קצר, עגיל באוזן, עיניים חומות. (כולכן מכירות) אבל בקיצור: http://startrident.com/wp-content/uploads/2014/01/14Jan2014-Justin-Bieber-Felony-Warrant-430×270.jpg

ליאם: עיניים כחולות, אין לו הרבה שיער, בן שנה וחצי. פשוט תראו וזהו:http://media-cache-ak0.pinimg.com/736x/54/4a/ff/544aff1b562bc9a16688bb52deaf088e.jpg

סטפני: החברה הכי טובה של אליסון, גם היא בת 19. גרה עם אליסון וליאם. עובדת בתור עוזרת לגננת ולומדת להיות מורה להיסטוריה באוניברסיטה. יש לה שיער שחור ארוך שמגיע בערך עד אמצע הגב. בהירה מאוד, לבנה כמו גבינה (סטגדיש – חה חה לא מצחיק), עיניים כחולות. הוכחה: http://d2tq98mqfjyz2l.cloudfront.net/image_cache/1367770677709497.jpg

אוקי, אז עכשיו אפשר להתחיל בפרק !!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק ראשון:
התנשקנו במלוא התשוקה, אהבתי אותו כל כך. מאט..אפשר לקרוא לו 'האביר על הסוס הלבן' אם מדברים על פנטזיות. הוא היה בערך כל מה שדמיינתי. שיער שטני בהיר בהיר – כמעט בלונדיני כתוצאה מהשמש, הוא גולש בים על בסיס קבוע, הקפטן בנבחרת הפוטבול בתיכון, עיניים כחולות כמו השמיים ביום בהיר ושמשי. הגומה השמאלית שלו גרמה לי להינמס בשנייה כל פעם שהוא רק חייך אליי (או חייך בכללי אם להיות כנה לרגע).
הוא שכב מעליי, מנשק אותי, מעמיק את הנשיקה וגורם לי להיאנח בפיו.
" את בטוחה שאת רוצה? " שאל, מוודה שאני בטוחה.
" כן.. אני אוהבת אותך מאט " אמרתי, כעבור שנייה הוא התנפל על שפתיי בנשיקה וכעבור כמה דקות הרגשתי אותו בתוכי. זה היה…….מדהים.

הקאתי פה, הקאתי שם – הרגשתי פשוט זוועה. מאט לא הבין מה יש לי, ואם לומר את האמת – גם אני לא ידעתי. " זה סתם וירוס חולף " אמרתי לאמא ולמאט. לא עברה בי המחשבה הזאת.. המחשבה שכנראה שבתוך עצמי ידעתי אבל פשוט הדחקתי אותה ולא חשבתי עליה בכלל.
" אני חושבת שכדאי שתעשי בדיקת הריון " אמרה לי סטפני.
" את צוחקת ? " צחקתי, בטוחה שזאת סתם אחת מהבדיחות הרגילות שלה.
" לא אלי, אני רצינית " אמרה.
" סטפ אני לא בהריון " אמרתי, קצת מבוהלת מהמחשבה על זה.
אחרי הכל, השתמשנו בקונדום, אני זוכרת !!
" בואי רק נלך לבדוק " אמרה.

" את..את בהריון.. אלי.." סטפני אמרה לי, אחרי שפחדתי להסתכל.
" הלך עליי ! אני מתה ! אמא שלי תזרוק אותי מהבית !! "

" מאט אני..אני בהריון.." שמעתי את עצמי לוחשת, דמעות זורמות על לחיי במהירות.
" מה?! איך? זה לא הגיוני בכלל ! השתמשנו באמצעי מניעה !! " אמר.. או יותר נכון – צעק.
" אני לא יודעת מאט אני לא יודעת ! עובדה שזה מה שזה " אמרתי בוכה.
" אני.. אני מצטער.. אני לא יכול..יעיפו אותי מהבית, יתחילו שמועות עליי בבית ספר..אני לא מסוגל " אמר, נותן לי נשיקה ארוכה על השפתיים ואז נעלם.. יצא מחדרי כאילו היינו שני זרים.
ואז..הבנתי, אני לבד.

" אמא אני..מאט הכניס אותי להריון.." שמעתי את עצמי לוחשת, מפוחדת אפילו יותר.
בואו נגיד שהערב הזה נגמר בזה שהעיפו אותי מהבית עם מזוודה ודברים ' להמשך הדרך ' כמו שהם אמרו לי.
באותה תקופה הלכתי לישון אצל סטפני, אמרנו להורים שלה שיש לי ריב ענק עם ההורים. מה שהיה בערך נכון.

כרגע אני בת 19, ילדתי את התינוק ממאט לפני שנה וחצי. מה שאומר לכן, התינוק בן שנה וחצי. החלטתי לקרוא לו ליאם. מאט לא יודע על קיומו, וגם לא ההורים שלי. הם רק העיפו אותי מהבית ולא התקשרו אליי יותר. אולי אמא התקשרה כעבור חודשיים שלא דיברנו ועדיין ישנתי אצל סטפני – רק כדי לראות מה שלומי.
אני בחיים לא יסלח לה על מה שהיא עשתה.
כרגע אני וסטפני גרות עם ליאם (התינוק שלי) בדירה שכורה בלונדון שאנחנו בקושי מצליחות להחזיק. החלטתי לקדם קצת את הקריירה שלי והתחלתי ללמוד עיצוב פנים באוניבסריטה הקרובה לשכונה שלי. תוך כדי אני גם עובדת בתור עוזרת לזמר זאיין מאליק. לא מרוויחים בזה הרבה כסף, במקרה שלי יותר נכון. שזאת משרה חלקית אצלי כי אני לומדת גם באוניברסיטה. סטפני לומדת הוראה, היא רוצה להיות מורה להיסטוריה בתיכון ותוך כדי עובדת במשרה מלאה (עד שעות אחר הצהריים ואחרי זה היא הולכת לאוניברסיטה עד 21:00 בערב) בתור עוזרת לגננת.
קשה לנו, מאוד קשה לנו, אבל אני דואגת וגם סטפני לזה שלליאם יהיה הכי טוב שאפשר.

סגרתי מאחוריי את הדלת של הבית המוכר, מנסה לא להפיל את ערמת הדואר (חבילות, מכתבים ומכתבי מעריצים) כשנעלתי את הדלת אחריי. הבית היה חשוך ושקט להפליא, טוב.. לא פלא, זאין עכשיו בסיבוב הופעות באירופה והוא ביקש ממני לעזור לו בזמן שהוא לא פה. מן הסתם הסכמתי, במיוחד כשאני העוזרת שלו. הלכתי למטבח, כל הבית היה שקט חוץ מהעקבים שלי שנשמעו ברחבי הבית.
בדקתי את הדואר, ממיינת הכל לערמה של מכתבי מעריצים, מכתבי חשבונות, סתם מכתבים וחבילות. באתי לבדוק אם נשאר אוכל לחתולה שלו כשלפתע שמעתי צעדים.
גנב. רוצח. אנס. ???????
הדבר הראשון שראיתי לצידי היה מספריים, השתתקתי, מחזיקה את המספריים ומוכנה לתקיפה של אותו פורץ שנמצא באותו בית.
הצעדים נפסקים, אז היא נאנחת בהקלה ומניחה את המספריים וממשיכה למיין.
היא מסתובבת בשביל ללכת, אבל אז היא מוצאת בן אדם מולה.
צרחה חזקה במיוחד נפלטת מפיה " רוצח !!! " היא צורחת. הבן אדם ' הרוצח ' נבהל גם הוא ותוך שנייה היא משתתקת כשהאדם הזה פשוט נישק את שפתיה.
" תעזוב אותי ! רוצח !! " היא צורחת, תופסת את המספריים ומתרחקת ממנו, מאיימת עליו.
" עצר-" הוא מתחיל להגיד אבל הוא פולט צעקה גם הוא כשהיא קופצת עליו וכמעט חותכת לו את הפרצוף עם המספריים. באינסטינקט מהיר ומדהים, הוא תופס את היד שלה לפני שהיא חותכת לו את הפרצוף לשתיים בעזרת המספריים. " עצרי ! " הוא צועק שוב ותופס את ידה וזורק את המספריים לצד, רחוק משניהם. היא מנסה לבעוט בו, לתת בוקסים, לבעוט לנקודה הרגישה שלו – אבל כל הניסיונות היו כושלים, ללא סימן אחד של הצלחה. הוא מחזיק את ידייה בחוזקה מאחורי גבה, מנסה כמה שהוא יכול למנוע ממנה להרביץ וכמעט להרוג אותו. " רוצח ! גנב ! אנס ! פושע ! " הוא צורחת אבל הוא משתיק אותה כששם את היד הגברית שלו על שפתייה. הוא כבר הבין שהקטע של הנשיקה לא משתיק אותה – להפך, עושה הכל גרוע יותר.
" אני לא רוצה לפגוע בך ! אני לא רוצח ! די נו! " הוא צועק גם הוא. דמעות זולגות מעינייה כמו נהר גועש העולה על גדותיו.
הוא מצמיד אותה לשייש, מבין שאין לו דרך להשתיק ולעצור אותה חוץ מלהצמיד אותה לשייש ולנסות להרגיע אותה. הוא לא התלהב מהכינויים שנתנה לו לפני כמעט דקה, אבל הוא נאלץ להתמודד.
יד אחת שלו אוחזת בשתי ידייה בחוזקה, בטנו צמודה לגבה והיא מרגישה את השרירים שלו על הגב שלה. מה ש…דיי עושה לה את זה.
" אני עוזב אותך, אל תדאגי.. אני לא גנב ולא רוצח ולא אנס ולא שום דבר מהמילים היפות שאמרת לי עכשיו.." אמר, לוחש באוזנה ומצמרר אותה אפילו יותר.
" רק אל תחתכי או תדקרי אותי עם המספריים.. מבטיחה? " הוא שואל.
היא מהנהנת בבהלה, מפוחדת ורועדת כולה. שלא נדבר על הדמעות שזולגות על לחייה בקצב מטורף.
הוא משחרר לאט לאט, ומתרחק ממנה קצת.

" אני ג'סטין, אני שומר על החתולה של זאין " אמר לי.
" מה? " שאלתי, המומה לחלוטין.
" כן, אני לא רוצח ולא כל סוג של פושע שתיארת אותי " אמר, מגחך בסוף.
" אוי פאק איט " אמרתי, מצליחה להוסיף חיוך קטן שמוזר להפליא אבל לא היה חיוך מזוייף.
" כן, ואם כבר מישהו פורץ פה אני חושב שזאת את.. מי את? " שאל.
" אני.. אליסון..אלי.. העוזרת של זאין " אמרתי מתנשפת בהקלה.
" מצטער שהבהלתי אותך " חייך חיוך קטן, מלטף את הכתף שלי בתור סימן להרגעה.
" מצטערת שכמעט חתכתי אותך " צחקקתי בשקט.
" זה בסדר, העיקר לא הרסת את הפנים היפות שלי " צחק, עושה פרצוף שחצן.
" מזל " גיחכתי בציניות.
" מצטער על הנשיקה מקודם.. לא ידעתי איך להשתיק אותך " צחק.
" זה בסדר.. פשוט..הפחדת אותי למוות " גיחכתי בהקלה, עדיין מתנשפת בכבדות.
" בת כמה את? את נראת צעירה " אמר בחיוך.
" 19.. אתה? "
" 21.. אני חבר טוב של זאין " חייך אליי שוב.
" מוזר שלא נפגשנו עדיין " גיחכתי.
" לגמרי, אז מה את אומרת, את באה איתי לאיזה מסעדה הערב? " שאל בפלרטטנות.
" אני.. אין לי ממש כסף לשלם על הארו-" " אני אשלם " קטע את דבריי.
" אין בעיה.." חייכתי.
רשמתי על היד שלו את המספר שלי והוא הבטיח שהוא יצלצל אליי הערב בשביל לקבוע שעה לדייט.
אספתי את הדברים שלי, ויצאתי החוצה. הייתי צריכה לאסוף את ליאם מהגן ובמזל סטפני השאירה לי את האוטו שלנו. כן, יש לנו רק אוטו אחד ומשותף.
בהחלט, לא אשכח את המקרה שקרה עכשיו. אבל, איך לעזאזל מכל הסיטואציה הזאת יצאתי עם דייט? חשבתי לעצמי בשעשוע.