מחנה החצויים. פרק שני חלק ראשון

אלנה התעוררה היא ידעה שהיא חייה והיא אמרה " אני חייה? אני אפגוש את כירון את הנימפות? את החצויים?" היא דיברה מתוך דחף משונה אף כאב לה על כל מילה.
" ששש! אל תדברי את חלשה אלנה" השורה הזאת האירה את אלנה למרות הכאבים החדים
שהורגשו בגבה. היא אמרה " מי זה?" היא חשבה ושאלה "כירון?" היא ראתה מטושטש אבל היא יכלה לראות משהוא לבן וגדול.
" כן זה אני יקירתי ובבקשה אל תזוזי תשני." המילים פעלו כמו קסם והיא נרדמה כשהיא ממלמלת " אני ידעתי שזה קיים! ואני חייה. או שזה חלום.." ונרדמה.
כירון הביט בה ואמר לנערה עם שער כסוף " טוב היא אחת המאמינות כך שאני סבור שהיא מיוחדת או תמימה-" " או שניהם!" קטעה אותו הנערה בחייוך.
היא חשבה מעניין אם היא תיהיה חברתי…