העולם הבא- פרק 5 ( הסיפור שלכם)
לאחר שאני וג'יין הבנו שאין לנו ברירה אחרת ואנחנו חייבים לסמוך על קיילי בקטע הזה הלכנו אחריה למשרד הענקי והמעוצב של אחותה הגדולה, שהיא גם המנהלת של החלל הזה. שמה של המנהלת הוא איריס וכשהיא דיברה איתנו היה לה קול רגוע. היה לה עיניים ירוקות ומהפנטות ושכנסנו למשרדה היא נעצה בנו מבט חם ואוהב. קיילי תחילה הסבירה לה על מה מדובר ולאחר שהיא שמעה הכול היה הנהנה וחייכה.
היא הסבירה לנו את הסיכון שאנחנו לוקחים בכך שאנחנו יוצאים מהחלל הזה חזרה לכדור הארץ. היא הסבירה לנו שיכול להיות שכשנמות לא נחזור להיות באותו החלל כמו פעם ושאפילו יכול להיות שלא נהיה באותו החלל ביחד עם חברנו. היא הסבירה לנו שיש לנו חודש בלבד ואם לא נמות בחודש הזה נחזור אוטומטית חזרה לחלל הזה.
בזמן שהיא אמרה את הסיכונים אני וג'יין נעצנו אחד בשני מבטים שאומרים אך ורק דבר אחד, אנחנו לא מפחדים מסיכונים.
לאחר שסיימה את דבריה הציבה בפנינו תנאי אחד ומפתיע. התנאי היה שביחד איתנו צריכים לגייס כמה שיותר אנשים שיצאו ביחד איתנו למסע ויעזרו לנו. היא הסבירה לנו שיהיה לנו הרבה יותר קל ככל שיהיו יותר אנשים. הסברנו לה שאנחנו לא יכולים לקחת על עצמנו עוד אנשים בגלל החברים שלנו והיא התעלמה מדברי והוציאה רשימה ורודה מתוך מגירה שהייתה קרובה אלייה. היא הסבירה לנו שברשימה הוורודה הזאת יש את השמות של האנשים שרוצים לעזוב את החלל הזה ונורא ישמחו לעזור לנו.
לאחר כמה שניות שהסתכלתי על ג'יין ונסיתי להבין מה היא חושבת על הרעיון שאלה איריס האם לקרוא לכל האנשים שברשימה וכששנינו הנהנו באותו הזמן הבנתי שאנחנו על אותו הגל.
כעבור דקות אחדות כמה נערים ונערות עמדו בכניסה למשרד. ואז הבנתי בדיוק מי עומד מולי. אלא היו תומר, לילי, מל, אדמונד, ויולט, אמילי, ואן, טריס, נערה בעלת שיער בלונדיני חלק ועיניים כחולות שלא הכרתי , ואד. כן. שמעתם נכון, אד עמד זקוף שלצידו לילי המחויכת.
ג'יין לא הכירה אף אחד מהנוכחים, אבל אני הכרתי כמעט את כולם. רציתי להאמין שזה רק צירוף מקרים אבל הייתה לי תחושה חזקה מאוד שלא. מיד אחרי שאיריס הסבירה לעשרת הנערים והנערות שנכנסו רק הרגע לחדר במה מדובר וכולם הנהנו בהבנה הלכנו המומים כולנו לחדר התצפית שאיתנו מגיעות גם קיילי ואיריס. בזמן שהלכנו יצא לי לדבר עם תומר והנערה שלא הכרתי שמסתבר ששמה הוא אליסה. גם הכרתי לג'יין את כל הנפשות הפועלות בגלל שלא הכירה אף אחד.
כשנכסנו לחדר התצפית פתחה איריס דלת אחורית שאף פעם לא שמתי לב אלייה.
" אוקיי חברים. כשתצאו מדלת זאת תגיעו לכדור הארץ, למקום לא ידוע. המקום כל הזמן משתנה ולכן תהיו חייבים להסתדר. קיילי סידרה לכם תיקים מלאים בכל מה שאתם צריכים כדי לשרוד. בהצלחה!" אמרה איריס במהירות רבה ולא הזיזה את העיניים ממני ומג'יין. לאחר שסיימה את דבריה יצאה מחדר התצפית וקיילי הפכה להיות המבוגר האחראי.
" כל מי שנמצא בחדר. זה מי שיוצא. מישהוא רוצה להתחרט ברגע האחרון?" שאלה קיילי בקול מאיים בזמן שחשבתי באיזה מהירות היום הזה עבר. אבל אף אחד לא אמר שום דבר. נראה שכולם ממוקדים במטרה.
" אני הולכת לצאת איתכם ולעזור לכם, אם תקשיבו לי תצאו בחיים." קיילי אמרה רגע לפני שכנסנו דרך הדלת הסודית.
לאחר שכולם חוץ ממני וקיילי יצאו מהדלת נכנסתי גם אני ועיני נעצמו.
***
צעד. ועוד צעד. ועוד צעד.
זה הדבר הראשון ששמעתי כשסוף סוף נפתחו עיני, הייתי שכוב ליד כל שאר האנשים שבאו איתי למבצע הזה. ואף אחד מאיתנו לא חסר. אז מאיפה קולות הצעדים האלו מגיעות?
מסתבר שאני לא היחידי ששמעתי את הצעדים האלו כי כולם היו ערים חוץ מקיילי שרק עכשיו התעוררה. בדיוק כמוני. אף אחד לא הוציא מילה מפיו, כנראה מהפחד ששיתק את כולנו.
והפעם ביחד עם קולות הצעדים הגיע גם קולות ירייה. עכשיו יכולתי לראות אותם, ארבעה אנשים עם ראש שמכוסה בכובע שחור שרובה היה בידיהם. אף אחד מאיתנו לא זז אבל אף אחד מאיתנו לא ידע איך אפשר לצאת מהסכנה הזאת.
" קומו ותצאו מכאן בשקט." לחשה קיילי שכבר קמה מהרצפה המאובקת. הייתי מתווכח עם דבריה ואני בטוח שאני לא היחיד, אבל לא היו לנו רעיונות טובים יותר מזה. התחלנו ללכת אל האור המבצבץ בסוף המסדרון.
" אנחנו 13. ונשארים 13. רוצו, נתראה בחוץ." אמרה קיילי בלחש והתחילה לרוץ במסדרון שאנחנו אחריה.
בום. אין סוף קולות ירייה נשמעו באוויר ואני המשכתי לרוץ כאילו לא שמעתי שום דבר.
והנה אני כאן בחוץ, בשמש השוטפת, בורח מהבניין הנוטש שרק הרגע יצאתי ממנו אל תחנת דלק שהייתה ממול והיה רשום עלייה בגדול '13'. זה היה רמז לאיפה צריכים לברוח. אני צריך לתת לקיילי הזאת יותר קרדיט בפעם הבאה. לצידי הצליחו לברוח גם אדמונד, תומר, ואן, אליסה, אד, לילי, טריס מל וויולט. היינו עשרה בלבד.
ג'יין, קיילי ואמילי לא היו ביחד איתנו.
ואז ג'יין נכנסה שעל גבה נמצאת אמילי. שניהם נראו נורא. דם היה על בגדיהם.
" היא לא נושמת." סיננה ג'יין בזמן שהורידה את אמילי מגבה
" איפה קיילי, היא תדע מה לעשות" אמרה מל בזמן שדמעות ירדו מענייה
"אני מצטערת . זה היה מאוחר מדי. קיילי מתה." אמרה ג'יין ומחנק נשמע בגרונה.
הרוגה אחת. פצועה אחת.
וזה קרה רק בעשר דקות הראשונות שלנו כאן.
שיהיה לנו בהצלחה.
תגובות (22)
איזה פרק מושלם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
טוב, כשאתה מבטיח – אתה מקיים! XD
אני כבר כל כך מחכה לפרק הבא!!
תמשיך כמה שיותר מהר!! (אגב, המשכתי את הקעקוע… XD)
5♥ (בא לי לדרג..)
וואט-דה-פאק?! למה הרגת את האחראית?!
ולמה הם נחתו דווקא במקום עם יריות?!
תמשיך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
נ.ב: לפחות ג'יין בסדר… זה העיקר. אה, כן, גם וויל.
אתה. כותב. מדהים.
גמרתי עכשיו לקרוא את כל הפרקים, וחוץ ממשהו שהטריף אותי עם בסימני פיסוק {לא אישי נגדך, אני לא יכולה עם הפיסוק של כמעט אף אחד חוץ ממני.} זה מושלם ❤️
הייתי נורא רוצה להוסיף דמות!
חשבתי שאולי הם יכירו מישהו לא מת אבל שאיבד מישהו {שמת מישהו שחשוב לו\לה} והוא/היא יסתובב/תסתובב איתם.
ואז הם יצטרכו לחזור והוא/היא לו יוכל/תוכל כי הוא/היא לא מת/ה.
אומאייגד זה יצא מושלם.
תודיע לי אם אתה משתמש בזה, ואם אני יכולה להוסיף את הדמות הזאת.
תודה ❤️
יהלי. אני לא יכול לגלות יותר מדי אבל כבר חשבתי על האפשרות הזאת ואני כבר החלטתי להשתמש בה על דמות אחרת. תרשמי תיאור לדמות *כאן בתגובות * ואני אנסה להכניס אותך בהמשך :)
בן/בת? מת/חי? גיל?
לא כזה משנה. תבחרי את מקסימום אני אעשה שינויים קטנים.
עכשיו אני זכרת בכל הפעמיים שאמרתי שבא לי למות..
והיו הרבה מאוד מאוד פעמיים כאלה….
הממ..אני מתלהבת מהרעיון כל כך עכשיו 0.0
תמשיך….♥♥♥♥♥
אני לא*
סורי…הטלפון שלי מעצבן…
vnal
המשך**
המשךךך
ומתי תוסיף את הדמות שלי? (שי לי)
ממש בקרוב ;)
טוב
כתבתי שיר, ואני אשמח אם תביע עליו דעה… (אם אתה רוצה…)
דמות חיה-
מנסה…
שם; מיכאלה {זה יכול להיות מייקאלה בשמיעה כדי ליצור בינלאומיות.} רייטר.
סיבת מוות; לא מתה, רוצה למות.
מראה; שיער חום ארוך שקלוע בצמה מרושלת עם פפיון בצבע תכלת שמלוכלך מאוד בקצהו. עייני שקד-ירקרק. פה קטן וחמוד, עם חיוך מקסים.
רזה, מסוג הבנות שנראה שלא ישמינו לעולם. מלאה בנמשים בכל הגוף.
קורנת.
נראת תמימה.
גיל; 13.
אופי; חכמה מאוד. אף על פי גילה הצעיר, היא מבינה הכל. בעלת חשיבה יצירתית. דמיון מפותח ומדהים. יודעת לחשוב מחוץ לקופסא. גאונה במתמטיקה {בכללי היא חכמה בכל תחום, במתימטיקה בפרט.}.
חלשה בספורט.
לא נשברת בקלות.
עבר; היא חיה במשפחה מיוחסת וישובה עם אלפי חברים.
אחד אחרי אחד, כל המקרים שלה הלכו לעולמם. חלקם בדרך טבעית, ולגבי השאר- לא היו תשובות.
מדודנים רחוקים לסבים, מסבים לאחים, מאחים להורים. וזהו; היא נשארה לבד בעולם.
כשהוריה היו בחיים, הם עודדו אותה שזה קשה, אבל הם יתגברו. הם יותר חזקים.
אבל הם לא היו.
אחרי שהם נפטרו על ידי מחלה תוקפנית שחיסלה את שניהם תוך שבוע, מיכאלה הייתה מרוסקת.
היא הסתובבה לבד ברחובות, לא יודעת לאן לפנות.
כשהיא החליטה כן לפנות למשהו, הודיעו לה שהיא לא קיימת. מחוקה מכל הרשימות.
מה זה לעזאזל אומר?
היא היכנסה בכוחות עצמה לאלפי אחסניות מגעילות ופגשה הרבה מאוד אנשים- שאת רובם היא לא שמחה לפגוש.
היא חיכתה שהמוות הפתאומי יקח גם אותה, אבל זה לא קרה. ועברו חודשים.
כדי להרוויח כסף היא הייתה מהמרת. משחקת בקלפים. משחקי מזל או לא; לכל דבר דרוש קצת היגיון, ולה היה יותר מידי.
ככל שהזמן עבר היא התחילה להרגיש כמו נספח. חלק לא רצוי שתוקעים בסוף הרשימה ואף אחד לא מגיע אליו.
היא התחילה לחשוב על התאבדות.
היא החליטה שאם יש חיים בעולם הבא, היא רוצה להגיע אליהם. היא רצתה לחזור אל המשפחה.
ואז היא פגשה אותם-
"ראה החבורה שכוללת את ג׳יין ווויל."
ואיך שהיא התחברה, היא הרגישה שהיא במקום טוב יותר.
ואיך הם יכלו לוותר עליה?
היא יכולה לעזור בכל מיני משימות וחידות, היא לגמרי מרחמה את כל האווירה הכללית של ׳אני מת׳, ואין מה לעשות- היא מקסימה.
תיקח את זה מפה. מוזמן לעשות שינויים ❤️
אני עוד מעט יכתוב גם דמות מתה.
אומייפאקינגאד :O השלמווותתת !
ברור שאני אשתמש בדמות הזאת. פשוט מעולה !! :)
נמנמנמנמ… מייק. יש לי הרבה מה להגיד.. אוקע?
– תמשיך
– עצבנת אותי, כי הרגת את האחראית. אבל עשית עבושה יפה, כשהשארת אותם חסרי כול בערך, בלי שום אופציה לכלו, בקושי יודעים מה הולך… לא צפוי. אהבתי את העלילה.
– תמשיך. אוקע?
– חזרתי מבית החולים, אם אתה רוצה לדעת.
<3
אלין
~תמשיך, נו~
וואו. תגובה שלמה שלא רשמת שום דבר על הכתיבה שלי :O
את מרגישה טוב? XD
ואני מאוד שמח שסוף סוף חזרת. מקווה שתרגישי טוב, לא משנה בגלל למה הגעת לשם…
<3 U
כן, לא היה לי הרבה מה להגיד על הכתיבה שלך.. כי, טוב. היא השתפרה מאוד. אולי בפרק הבא יהיה לי מה להגיד :>
מנסה שוב…
שם: ניקולס בן האלמוות. סתם. ניקולס פינקו. {כינוי- ניק/י}
גיל; 14.
סיבת המוות; נפגע מפיצוץ מעבדה. *ראה בהמשך*
מראה; שיער בלונדיני קצר, עיינים כחולות. פה יפה. פנים חלקות {בלי חצ׳קונים וכו׳}. גובה ממוצע. דיי שרירי.
אופי; אני לא יודעת אם זה אופי, אבל הוא דיסלקט. קשה לו מאוד לקרוא וכתוב. הוא פשוט לא מצליח. הוא רגיש, ותמיד רוצה {רצה.} לרצות את הוריו. הוא שנון מאוד. כל הבנות נפלו לרגליו בעבר.
עבר; שסבא וסבתא שלו נפטרו, ההורים שלו קיבלו ירושה ענקית. לא ענקית- יותר מזה. מאות מיליוני דולרים. הם קנו וילה ענקית, העסיקו משרתים, טבחים, מנקות.. החיים הטובים. טוב, לא בשביל ניקולס.
בגיל שבע זה התחיל. בסוף כיתה א׳, כשניקו חזר עם ציונים נוראיים הביתה.. אביו הכה אותו. לקח מטאטא והטיח אותו בניקו.
ומאז, כל שבוע היו לו התקפי זעם שכאלה. וזה המשיך, יום יום, במשך שנים..
אבא ציווה לבנות חדר חטן בלי חלונות ונעל שם את ניקולס למשך ימים. אפילו בבית הספר התחילו לדאוג.
ניקולס צרח ובכה ומכאב והשפלה- והבטיח להשתפר.
אבל כלום לא עזר.
יום אחד, בעוד ניקו צורח בחדר הכלא שלו, ניכנס משרת, תפס את ניקו בצוואר וגרר אותו לאחד החדרים שניקו לא הכיר.
בחדר הייתה מעבדה ענקית, ואביו חיכה לו שם.
״קח את זה.״ אמר האב והושיט לניקולס שתי מבחנות. ״קח את זה ואל תצא מכאן עד שתהייה לי סודה.״ במילים אלה הוא עזב את החדר.
ניקולס שמע את המנעול מסתובב, וזה היה הצליל האחרון שהוא שמע אי פעם.
עזוב, תישמור רק את מיכאלה.
יצאה דמות גרועה.
הדמות מעולה אבל אני לא בטוח עד כמה היא תתאים לסיפור הזה… :/
זה בסדראני יודעת…,