זיכרון גשום

ילדה קטנה בחולצה פרחונית,
הלכה לאיבוד בשדה המזהיב,
יושבת בצד, מטרייה בחיקה,
חושבת בשקט על כל מה שעברה.
ילדה קטנה בשמיים גשומים,
נרטבת בשקט לקול טפטוף נעים,
בוכה, וגרונה צרוד בכאב,
עוצמת עיניה, מתמכרת לכאב.
ילדה קטנה ומבט מיוסר,
שרועה על גבעה, לגמרי לבדה,
מקשיבה לצלילים, צופה בעננים,
תוהה לאן נעלמו הימים היפים.

ילדה קטנה בשמלה פרחונית,
היא היתה עם אמה, ובלי לשים לב נעלמה,
הלכה לאיבוד בשדה המזהיב;
מחפשת מחסה, מין הגשם השוטף,
מתיישבת בצד, מטריה בחיקה,
עוד שנייה עוד דקה לפני החשכה.
מתחת לבגדיה, נמצא ליבה השבור,
כולו סדוק, מבחוץ ובפנים,
עם כל צעד שהיא עושה, נופלים להם שברים.

ילדה קטנה תחת שמיים גשומים,
מאזינה בשקט לבכיים הנעים,
לא חושבת הרבה, בעיקר כי אין כוח,
רק פותחת יומן, ומנסה לא לשכוח…