כל החיים היית לצידי , וכשמגיע תורי – זה נעלם . { פרק 2 }

"כן מלא פעמים" צחק עומרי. "אדיוט" צחקקתי ודחפתי אותו.
"סתומה" חייך ומשך לי קלות בשיער הדק שלי. " כאן הגבול , עומרי" צחקתי.
"לא אמרת שיש גבול" חחח איזה חבר מתחכם ישלי.
"אז עכשיו אני אומרת" חייכתי. "איפה הגבול?" שאל. "עד כאן" אמרתי והצבעתי על השיער שלי.
"טוב …. אז מתי אומרים איפה הגבול?" צחק עומרי. חחח איזה חופר.
"חחח י'ניג'ס הבנתי תבדיחה שלך " אמרתי והסתכלתי על השעון. פאקק השעה 9:00 והתיכון התחיל לפני חצי שעה!! " עומרי , אני מצטערת להפריע לצחוקים שלנו אבל השעה תשע בבוקר ואיחרנו לתיכון!" אמרתי במהירות רבה ונכנסתי לשירותים כדי להחליף לסמל בית ספר.
עומרי חיכה לי מחוץ לדלת ושאל: " למה לא אמרת קודם?" "אולי כי היינו עסוקים בבדיחה על הגבול שלי ? -,- " אמרתי וניסיתי שלא להתפקע מצחוק , כדי להראות לו שאני רצינית.
"טוב טוב , אז קצת התבדחתי מה יש? נו תזדרזי " אמר. "הנה הנה" אמרתי ויצאתי מהשירותים.
"בוא" אמרתי , שמתי מפגי עור וצעיף יפה שקניתי בהולנד , כשביקרתי שם בחופש הגדול.
עומרי שם את נעלי הספורט שלו ( הוא היה כבר לבוש – להזכירכם הוא בא מהתחנת אוטובוס )
"ביי אמא , הלכנו!" אמרתי ונשקתי על הלחי לאמא שלי , שישבה על הספה בסלון וקראה עיתון.
זה מה שהיא תמיד עושה לפני שהיא יוצאת לעבודה שלה . היא מעצבת בגדים והיא מתחילה לעבוד רק ב : 10:00 בבוקר אז הייתה לה עוד שעה. כיף לה! אני לפעמים עוזרת לה בחנות כשאני חוזרת מהתיכון. "ביי מתוקה" חייכה אמא והסתכלה חזרה על העיתון שלה.
אני ועומרי יצאנו מהבית אל התחנה של האוטובוס וחיכינו. בינתיים ראינו את חט המחטט מחטט באף *~* ניסיתי שלא להסתכל על זה … כל הזמן שאלתי את עומרי שאלות כמו: ' ראית משהו בצבע ירוק? ' ו – ' אתה רואה מישהו מחפש אוצרות? ' עומרי התפקע מזה וחט לא הבין מה אנחנו רוצים מהחיים שלו. זהו שאנחנו נגעלים מהחיים שלו.