כל החיים היית לצידי , וכשמגיע תורי – זה נעלם .

"צ'לסי " שמעתי לחישה כזאת . התעלמתי . אני מעדיפה לישון מאשר לענות לקולות המצפון שלי. נראה לי שזה המצפון שלי -,-
"צ'לסי!" הקול חזר על עצמו. נו מה הקטע? אני מנסה לישון!
"מה??" שאלתי ולא פקחתי את עיניי.
"תפקחי את עינייך" שמעתי את אותו קול.
"מה? למה??" שאלתי בסקרנות.
"כי .." הרגשתי משהו בעין. אווץ' מישהו פוקח לי ת'עיניים.
"עומרי?!" צחקקתי ודחפתי אותו קלות.
"מה נסיכה?" קרץ לי וחיבק אותי.
"רגע … מה אתה עושה כאן?" שאלתי , מופתעת למדיי לראות את עומרי , בחדר שלי.
"אמא שלך הכניסה אותי. פשוט היה לי משעמם לחכות לאוטובוס לבד בתחנה ;) " אמר.
"אבל אתה לא לבד שם – ג'ני מטסון שם , החנונית של השכבה וגם וגם…. חט המחטט.
( אל תשאלו למה קוראים לו ככה ..) אז רק רצית לראות אותי , נכון?" שאלתי כשהגעתי למסקנה.
"חחח עלית עליי מאמי" קרץ שוב. איך אני נמסה כשהוא קורץ!!
"תקרוץ שוב" אמרתי וחייכתי.
הוא קרץ שוב ונישק אותי בלחי.
התקרבתי אל שפתיו , ונישקתי אותו בפה .
"כבר אמרתי לך שאני מתה עליך?" שאלתי אותו .
"כן , מלא פעמים." צחק עומרי.