שובה של אנבת פרק 25(פרק שחובה לקרוא אותו)

נקודת מבט פרסי:
אני לא מאמין אני לא מאמין שהיא התאבדה.
אם רק לא הייתי אומר לה את מה שאמרתי לה זה לא היה קורה,היא לא הייתה מתה עכשיו.
היא הייתה חיה ונושמת וצוחקת בדיוק כמו פעם.
ואני לא הייתי בוכה כאן במקום שבו היא מתה,במקום שבו דיברנו בפעם האחרונה.
הדמעות שלי רק התגברו התיישבתי וחיבקתי את גופי אני מרגיש כאילו חלק בלב שלי מת.
אני לא צחקתי שאמרתי לה שאני לא יכול לחיות בלעדיה,אבל היא לא התייחסה לזה ותסתכלו מה יצא ממנה,גופה קרה מלאה בדם.
היא לא הבינה שגם עם האיש הזה שאיים עליה להרוג אותי,היה הורג אותי לפחות הייתי מת בתחושה שהיא בטוחה,והיא שיקרה שהיא אמרה שהיא לא רוצה שאף אחד יפגע בי,כי האדם היחידי שיכול היה לפגוע בי בצורה כזאת הייתה היא אני כל כך אהבתי אותה.
ואני לא מאמין שעכשיו בגלל כמה מילים,שבכלל לא התכוונתי אליהם היא התאבדה.
"פרסי"שמעתי קול קורא לי,לא היה לי כוח לענות לו.
שמעתי צעידות ופתאום הייתה יד על כתפי.
"פרסי איך אתה מרגיש?"שאל גרובר בוכה
"אני לא מאמין,אני לא מאמין שהאדם שאהבתי מכל מת"
"גם אני לא"אמרה תאליה אשר צצה משום מקום והתיישבה לידי.
נזכרתי שהיא הלכה לדבר עם כירון. "מה כירון אמר?"שאלתי אותה.
"שהיא מתה לגמרי ושאין דרך להחזיר אותה,ומחר תערך הקבורה שלה"ענתה ופתאום פרצה בבכי:"קשה לי עדיין להקל את זה שהחברה הכי טובה שלי פשוט איננה יותר,ואני אומרת לעצמי מהרגע שאבתה אותה לכירון,שאני צריכה להשלים עם זה להשלים עם זה היא מתה והיא לא תוכל לחזור יותר,אבל אני לא מצליחה,כאשר הייתי עם כירון שבדק את אנבת חשבתי שהיא תתעורר בכל רגע ותגיד שהכל בסדר איתה שהיא שרדה,שזה היה רק בצחוק.
אך ככול שיותר הסתכלתי עליה קלטתי שהיא מתה,ואז תפסתי את פניה וצרחתי עליה שהיא תתעורר שלא תשאיר אותי לבד אבל היא לא התעוררה"תאליה התחילה להתייפח.
ואני וגרובר התחלנו סבב חדש של דמעות.
לכולם אנבת הייתה חשובה היא הייתה כל כך הרבה זמן במחנה בילדותה ומכירה כמעט את כולם ותמיד הייתה חברה של כולם טוב כמעט כולם בעצם.
אני זוכר איך הייתי מאוהב בה,ואיך אני עדיין מאוהב בה.
היא הייתה האדם הכי מקסים הכי חמוד והכי חינני שהכרתי בחיי,היא הייתה החצי השני שלי.
ומתי שמצאתי אותה כשראיתי אותה סירבתי לאמין בזה עד עכשיו.
עשיתי את מה שתאליה מנסה לעשות לשכנע את עצמי שהיא מתה ושאין להשיבה שאני צריך להמשיך בחיי גם בלעדיה אבל אני מרגיש שאני לא יכול,אני מרגיש חלש,לא הגיבור שכולם מכירים.
תאליה קמה על רגליה ואמרה:"אני חוזרת לביתן זה יותר מדי בשבילי אני חייבת לחשוב קצת לבד,אז לילה טוב,לא בעצם הלילה הזה לא טוב הוא בחיים לא יכול להיות טוב."והתחילה לבכות בשקט והלכה.
"אתה יודע מה אני רוצה עכשיו?"שאלתי את גרובר
"לא"אמר
"אני רוצה למצוא את האדם שאיים על אנבת שיהרוג אותי,והרס את הכל ולהרוג אותו"
"רגע מה זאת אומרת מישהו איים על אנבת?"שאל
לרגע הייתי מופתע ואמרתי:"מה לא ידעת על זה?"
"לא,תספר לי,מה הוא אמר לה?"
סיפרתי לו את כל מה שאנבת סיפרה לי.
"לא,לא פרסי אם אנבת פחדה מהאיש הזה יש לה סיבה בבקשה ממך אל תעשה שום דבר פזיז"
"אני לא יכול עכשיו אני מרגיש שאני שונא את האיש הזה יותר מששנאתי בכל חיי"
"פרסי תחשוב בהגיון אתה לא יכול להילחם בו,אתה אפילו לא מכיר אותו"אמר גרובר
"אני יחפש אותו,אני יחפש אותו ויהרוג אותו על כל מה שגרם לאנבת ולי לעשות"אמרתי נחוש בדעתי להרוג אותו.
"לא פרסי ממש לא,אתה יודע מה אני לא רוצה לשמוע על זה מחר אתה תחזור לעצמך עכשיו אתה פשוט מדבר שטיות,אז אני ילך ואתה תחשוב קצת על מה שאמרת"אמר לי והלך אבל לא לפני שאמר לי שוב:"ושלא תעז לעשות דברים פזיזים."
חשבתי על דברי שוב ושוב אך לא מצאתי בהם שום פגם.
דמעות של שנאה יצאוו מעיני לאדם הזה.
לא אכפת לי מה גרובר אמר אני יהרוג אותו.
"אני יהרוג אותו"אמרתי לחלל האוויר………………….