השמיים שלך פרק 10 (ספיישל עשור :)

השמיים שלך -פרק 10 : "האמת לגבי בריג' "

"אני אפילו לא רוצה לשמוע ". צעדתי בזעם במסדרונות בית הספר שאדם מאחורי ,מנסה להסיג אותי .
"תקשיבי אני יכול להסביר ," הוא אמר ואחז בידי . הסתובבתי להביט בו , עיניו שידרו חרטה .
" אני מקשיבה, " אמרתי בזרועות שלובות , רגלי קיפצה מעלה ומטה בחוסר שקט . הוא באמת הולך לספר לי את האמת ?
"אוקיי- " הוא הביט לצדדים ,כאילו לבדה שאף אחד לא מקשיב ." פיט אישר לי באופן אישי לספר לך אחרי כל מה שקרה " הוא נראה נבוך כמעט מצטער . "בכל מקרה , נתתי לך את האקסטזי … לא התכוונתי למסטל אותך או כל דבר אחר . פשוט אנשים כמונו -יש חומרים שאנחנו מגיבים להם בצורה שונה מכל באנדם אחר ".
המשכתי לבהות בו בלי הבנה .
"לונה . רציתי לגלות למה את כאן . אני ואת , אנחנו שונים כמו כל מי שנמצא בבית הספר . לכל אחד מאיתנו יש אליס . שזה סוג כזה של יכולת , אני למשל יכול …. אני קורא מחשבות . " הוא הסמיק . לא ידעתי עם לפרוץ בצחוק או שפשוט לברוח .
"אני רציני לגמרי לונה . ואני לא רוצה שתברחי ," הוא אמר כאילו קראה את מחשבותיי אבל …. זה לא יתכן .
אדם חייך אלי כאילו רק עכשיו הבנתי משהו שהוא ידע כבר מזמן . זה היה נכון אדם באמת קרוא מחשבות .
"אז מה הודיני . עם אתה קרה מחשבות מה אני עושה ?" שאלתי ובלעתי רוק חזק .
"אני לא יודע ," הודה . " האקסטזי היה אמור לגרום לאליס שלך לפעול בצורה חזקה יותר אבל שום דבר לא קרה " .
המשכנו לצעוד ברחבי בית הספר בשתיקה . זה לא יתכן שגם אני יכולה לעשות משהו שדומה לזה . אני לא עפה, לא קוראת מחשבות ולא יורה לייזר מהעיניים . אני פשוט נערה רגילה שאמא שלה רצתה שתלך לפנימייה ….
אמא .
היא ידע שאני כזאת ? אולי היא בעצמה הייתה יכולה לעשות משהו כזה ? או שאלי כל זה חלום רע ואני יתעורר בכל רגע במיטה בבית של סבתא .
"זה לא חלום רע לונה . זה דווקא טוב . בעלי אליס משנים את העולם והופכים אותו למקום טוב יותר " . הבטתי בו , זאת הייתה הפתעה לשמוע מפיו תשובה למשהו שלא אמרתי בקול .
"אל תעשה את זה שוב !" דרשתי .
"זה לא ממש תלוי בי . המחשבות מהראש שלך פשוט קופצות לשלי . בזכות זה אני יודע מי זאת סבתא שלך בלי שפגשתי אותה בכלל " הוא חייך חיוך עדין .
"אוקייי " זה באמת היה מפחיד . אדם גלגל עיניים וצחק .
"אדם ?" שאלתי .
"כן ?"
"אתה חושב שגם לאמא שלי היה … אליס ?" שאלתי . ידעתי שהוא יכול לדעת מה אני חושבת אבל להגיד משהו בקול הרבה יותר קשה מלחשוב עליו .
"אני … אני לא יודע . זה שאני קורא את המחשבות שלך אומר שאני יודע רק את מה שאת יודעת , עם את לא יודעת מה היה הקטע של אמא שלך אז גם אני לא " . ניכר בפניו שהוא כן רצה לדעת . הוא רצה לעזור לי . "תיהיה בטוחה שאני תמיד רוצה לעזור לך ," הוא אמר בקול שקט .
ניסיתי לא לחשוב על הרגשות שהרגשתי . לא יכולתי . הכל בתוכי בער . התפללתי בליבי שזה לא קורא לי … אבל כבר היה מאוחר מידי .