וגם הוא כמובן, ידע.
אהבתי אותו כמו שאהבתי את משפחתי,
אבל הוא בכל זאת עזב.
אהבתי אותו כמו שאהבתי את השמש המלטפת את פניי,
והגשם הזולג על בגדיי,
אבל הוא בכל זאת עזב.
טיפלתי בו כמו שטיפלתי בתינוק,
אבל הוא בכל זאת עזב.
התייפייפתי בשבילו כמו יהלום,
אבל הוא בכל זאת עזב.
והנה, אני, קוראת כאן את מכתבו,
ולא מזילה דמעה.
לא בוכה, כי ידעתי שזה מה שיקרה,
וידעתי שאלו יהיו מילותיו.
המכתב לא שבר את לבי,
והוא לא הותיר אותי פצועה,
כי ככה ידעתי שזה יגמר,
וגם הוא כמובן, ידע.
תגובות (3)
מדהים.
ואווו. קצר, קולע מדהים.
באמת שאין לי מה עוד להוסיף. באמת שאין :)
<3
אלין
תודה :)