רק..

קריסה היא התכוננות.
היא התכוננות למוות המצפה לך.
אתה תראה אותו, ואתה תרגיש אותו,
אבל לא על עצמך.
אתה תראה אותו על חברייך, על משפחתך, ויקיריך.
בסופו של דבר, כנראה לא תראה אותו.
אולי תרגיש אותו, אני אינני יודעת.
מתי הוא יבוא?
אני ואתה לעולם לא נדע.
אולי יש כמה מקרים משוערים,
אך בוא נתערב,
הם לא בטוחים.
כך, תודה כל יום על חייך.
אני אומנם לא עושה זאת,
אך אני צריכה.
כזה הוא טבע האדם-
רק מבקשים- לעולם לא מקיימים.
מבקשים כשחוששים שהמוות בא.
כפויי טובה כשכלום לא קרה.
מדי פעם כן-
אבל זה בלי קיום ההבטחה.
ושנינו יודעים,
קורא יקר וחביב,
פעם הבטחת משהו, למישהו.
ופעם לא קיימת משהו, למישהו.
ושנינו יודעים,
קורא מופתע, וכנראה צעיר,
שכשהיית צעיר,
הבטחת משהו לה'.
לא קיימת אותו,
ומעולם לא התכוונת,
אבל ראה, והוא עדיין מעניק לך דברים,
לכן כבד אותו, וגם אם לא עשה דבר.
אולי אני לא עושה זאת,
אבל לזה אני מודעת.
ולכן, קורא יקר, וקורא חביב,
עשת זאת, וגם אם רק פעם אחת בחיים,
בבוקר או בערב, זה לא משנה,
רק ברכו אותו על מה שכן עשה,
ותודו לו על כל מה שנתן.