היא לא את ♥ -פרק 12-

פרק 12:

-נקודת מבט ליאור-

צחקתי קצת והלכתי איתו למטבח.
"רוצה שנכין פיצה?" שאלתי את מאור
"כן" אמר מאור
"טוב,רגע אני אשאל את אגם" אמרתי
"אגם,רוצה שנכין פיצה?"צעקתי לה
"כן,אבל אין לי כוח" היא אמרה
"לא התכוונתי שתכיני איתנו ,אני ומאור נכין ואז תבואי לאכול" אמרתי
"אוווווו,את ומאור?" היא אמרה
"אוי תפסיקי" אני ומאור אמרנו ביחד ואז שלושתינו צחקנו
"אני לא מפסיקה" אמרה אגם ואני ומאור כבר לא התייחסנו והלכנו להוציא את הדברים
מהמקרר.
"קמח,מים,שמרים,רוטב עגבניות,גבינה צהובה" שאלתי את מאור והוא אמר:"כן,המפקדת"
וצחק,"יופי" אמרתי ואז אמרתי למאור לשפוך את כל החומרים של הבצק לקערה וללוש
"אני לא לש" אמר מאור
"איזה קטע גם אני,עכשיו תלוש!" החזרתי לו
"קשוחה" הוא מלמל
"שמעתי את זה" אמרתי
"יופי" הוא מלמל שוב והתחיל ללוש אבל אז ראיתי שהוא אפילו לא לש כמו שצריך,
"אתה לא לש כמו שצריך" אמרתי לו
"תגידי תודה שאני לש את זה ,זה רק בגללך" הוא התלונן
"רק בגללך?" אמרה אגם שצצה משום מקום "באמת מתפתח פה סיפור…"
"אגם אני אזרוק עלייך קמח ,שמעת?" אמר מאור
"ואי מה הבעיה שלכם?" היא אמרה
"שאת חופרת לנו" אמר מאור וסיים ללוש את הבצק
"טוב אני הולכת,תזכרו לכם את זה!" היא אמרה והלכה לסלון
"סיימתי" אמר מאור
"כן שמתי לב" אמרתי "באופן מפתיע יחסית למי שבעצמו אמר שהוא לא יודע להכין כלום
אז אתה באמת לש טוב" החמאתי לו
"תודה תודה אני יודע" הוא אמר בציניות
"יופי עכשיו תפתח את הבצק שיהיה בצורת עיגול" אמרתי לו
"כן המפקדת" אמר וצחקנו,הוא פתח את הבצק ויצאו שלוש עיגולים
"מה עכשיו?" הוא שאל
"תביא רוטב עגבניות" אמרתי והוא הביא ושפך על העיגולים כמעט את הכל "זהו"
אמרתי שלא יהרוס הכל

-נקודת מבט מאור-

הבאתי רוטב עגבניות ושפכתי על העיגולים כמעט את הכל ואז ליאור אמרה "זהו"
"בסדר בסדר תרגעי" אמרתי והפסקתי לשפוך את הרוטב
"ואי יש לזה ריח טוב" אמרתי
"נכון" ליאור אמרה
"יאלה שים גבינה צהובה ותכניס לתנור" היא אמרה ועשיתי ככה.

אחרי חצי שעה הפיצות היו מוכנות,הוצאתי אותן מהתנור והיה ריח טוב יותר ממקודם
קראנו לאגם ואז הבאתי לליאור שתחתוך את הפיצות,היא חתכה ואז הלכנו לסלון
והתכוונו לאכול ואז ליאור אמרה :" עכשיו בטעימת בכורה,הפיצה של מאור!"
"זה נשמע כמו תוכנית טלויזיה" היא מלמלה לעצמה אבל שמענו וצחקנו,התחלנו לאכול
ואגם אמרה :"ואי זה באמת טעים,חשבתי שיצא למאור גוש פחם" היא צחקה קצת
"הכל בזכות ליאור" אמרתי וחייכתי וגם היא חייכה והמשכנו לאכול.