חלום שמתגשם 1

"אוף!" צווחה שקד בעצבנות, "הוא כזה מעצבן, אני שונאת אותו!"
היא התפרצה לחדרה, הטילה את ילקוט בית הספר שלה אל הרצפה בקוצר רוח, צנחה על המיטה בתנועה כבדה והתכרבלה בשמיכת הפוך העבה כמנסה להתנחם ברכותה.
חברתה, שיר נכנסה אחריה אל החדר. "את יודעת, תמיד קיימת האפשרות שנהרוג אותו," אמרה שיר בנימה מבודחת, מתוך נסיון לעודד את חברתה.
"כן…" צחקקה שקד המשועשעת מן הרעיון, "לפעמים באמת בא לי להרוג אותו." ואז בעצבנות ותסכול מחודשים, "אוף! הוא כזה מעצבן! אני לא מאמינה איך הוא עשה לי את זה שוב."
היא הליטה את פניה בכרית וצווחה לתוכה צווחת תסכול עזה, ולמרות שחלק מהקול נבלע בכרית שעטפה את פניה, עדיין הייתה צעקתה של שקד מחרישת אוזניים.
"שקד, תרגעי, לפני שהחלונות פה יתנפצו," אמרה שיר המשועשעת, "תראי, אני חושבת שנוכל לחבל בצינורות הגז בבית שלו ולהצית את הדירה שלו איכשהו כשהוא נמצא בפנים. ככה זה יראה כמו תאונה…"
"בסדר שיר…" אמרה שקד, שכבר לא הייתה משועשעת מהבדיחה, "הבנו, את רוצה להרוג אותו… זה לא מצחיק יותר."
שיר הביטה בפניה של שקד במבט הכי רציני שיכלה להוציא. "אני יודעת," היא אמרה, "זה לא מצחיק. על מה שהוא עשה לך – מגיע לו למות."
"נכון," אמרה שקד בטון קר ושילבה את ידיה בנוקשות. היא עמדה להסיט את מבטה מפני חברתה ולהישכב בחזרה על המיטה, אבל אז הבחינה ששיר עדיין בוהה בה באותו המבט הקפוא והרציני.
"שיר, די! למה את מסתכלת עלי ככה? זה מלחיץ אותי."
"שקד, מגיע לו למות," לחשה שיר.
"הו מיי גוד!" פלטה שקד בהשתאות כשהבינה לפתע, "את באמת רצינית! את רוצה שנהרוג אותו!"
"כן! למה את מתפלאת?! את עצמך אמרת שזה מגיע לו."
"אבל לא באמת התכוונתי לזה… הוא פשוט מעצבן, אבל זה לא אומר שאני הולכת לרצוח אותו. אני לא ארצח בנאדם כי הוא עצבן אותי, לא משנה כמה הוא מניאק מסריח שאני שונאת."
"את בנאדם טוב שקד, אבל תחשבי על זה… כמה פעמים הוא כבר ניצל אותך ככה? והוא עוד הבטיח לך שלא יחזור על זה ובכול זאת עשה זאת שוב. את סלחת לו יותר מדי פעמים. אסור לך להרשות לעצמך לסלוח לו שוב, הוא חייב לשלם! וחוץ מזה," הוסיפה שיר בנימה קלילה וילדותית, "תמיד רציתי להרוג בנאדם ביחד עם חברה, זה נראה לי ממש כיף. מאז שהייתי ילדה חלמתי להרוג מישהו," ואז שוב ברצינות, "וגם מגיע לו… באמת שמגיע לו."
שקד ישבה לכמה שניות בשתיקה מעורערת, ואילו שיר לא הייתה מסוגלת להסיט את מבטה מפניה של חברתה מרוב המתח שבצפייה לתשובה.
"האם היא תקרא לי משוגעת ותגיד שהיא לא רוצה להיות חברה שלי יותר? מה היא חושבת עלי עכשיו? בטח שיצאתי מדעתי…" חשבה שיר בעצבנות, "נו, תעני כבר, שקד!" אך שקד רק המשיכה לשבת שם ולבהות בסביבתה בארשת פנים ריקנית.
לבסוף פקע איפוקה של שיר והיא פלטה בחוסר סבלנות "נו, מה את אומרת? הורגים אותו?"
"בסדר," ענתה שקד בקול מהוסס, "אבל צריך לחשוב על זה, לתכנן… שלא יתפסו אותנו, את יודעת."
"יש!" קראה שיר בהתלהבות וקפצה ממקומה, "תודה, שקד! תודה, תודה, תודה! את לא יודעת כמה זה חשוב לי! זה חלום ילדות!" היא התנפלה על שקד בחיבוק והצמידה את שפתיה בכוח ללחיה, "את מגשימת חלומות, שקד. פשוט מגשימת חלומות, זה מה שאת!"