ציידת-פרק 16 ; ג'סיקה הארפר.

הנער נראה לי בערך כבן-17 והנערה כבת-18 התקרבו לעברינו.
שניהם לבשו חולצה כתומה זרחנית, וככול שהם התקרבו הצלחתי לקרוא מה כתוב, היה כתוב שם משהו כמו "מחנה החצויים."
לנער שכנראה היה פרסי, היה שער שחור משחור, היו לו עניים ירוקות כים, מהממות כול-כך.
היה לו מבנה גוף של אתלט, היו לו כמה צלקות קרב שהוכיחו שהוא השתתף בקרבות רבים.
הוא לבש מכנסי ג'ינס משופשפים, והיה אפשר לרואת כמה טיפות זיעה במצחו שזה מעיד שחזר בזה הרגע מאימון.
וכך גם הייתה הנערה, פניה נראו מחושבות אך גם שמץ של אנושיות נמצא.
היא נראתה בערך כבת גילה של הנער, פרסי.
גבוהה מימנו אולי בשני סנטימטרים ואתלטית לא פחות מימנו,
היה לה עור שזוף עמוק שהשתלב טוב עם השער הבלונדיני-דבש המתולתל שלה שכרגע היה אסוף לקוקו.
היא נראתה כמו בת קליפורניה למופת.
והעניים שלה היו מדהימות, אפורות, כמו ענני סערה ; יפות אבל היו קצת מרתיעות כאילו היא בוחנת מה הדרך הטובה ביותר להביס אותך בקרב.
"שלום לך, פרסי" אמר כירון.
"אני רוצה שתכירו את פרסי ג'קסון ואנבת' צ'ייס, גיבורי האולימפוס, גאוות המחנה"
"נוו…די כירון תמשיך" צחקקה אנבת' כאילו הם חברים וותיקים.
טוב לפי הגיל של כירון נראה שהוא יכול להיות סבא רבא רבא שלה.
"אוו גם חתיך וגם גיבור" לחשה לי לזי באוזן מצחקקת.
גלגלתי עניים.
"טוב אי-אפשר להכחיש" זרמתי איתה.
"היי" אמרה אנבת' בחיוך. "איך קוראים לכם?" היא שאלה.
"לי ג'סיקה ואלה ליזי, קייטי, ריילי ואנני" הצבעתי על כול אחד שקראתי בשמו.
הסתכלתי מסביבי וראיתי שמשהוא חסר,
"איפה פוזי?" שאלתי.
"היא חזרה לפניימיה בשביל למחוק את העקבות שהשארתם ולהביא לכם את חפציכם האישיים, היא תחזור בערך בעוד שלושה ימים"
"אז פוזי הביא אתכם?" שאל פרסי.
"כן" ענתה קייטי.
"אני אישית לא מכיר אותה, אבל אנבת'" הוא הצביע לכיוונה "אומרת שהיא נהדרת."
"טוב אנחנו כנראה הכרנו את הצד האפל שלה" אמרה קייטי ופרסי גיחך.
"אז כירון" פנה פרסי אליו "אתה יודע איזה ביתן הם?" שאל פרסי.
"למה מתחיל להיגמר להם המקום למרות השבועה של האלים" המשיכה אותו אנבת'.
"לא כרגע לא, אבל אני מניח שבמדורה נדע" אמר כירון.
"מזאת אומרת ביתנים?" שאל ריילי.
"אה, עדיין לא הסברתה להם?" שאל פרסי.
"זה בדיוק מה שאני רוצה שתעשו, אני רוצה שתערכו להם סיור ותראו להם את המחנה ותסבירו להם את הדברים האחרונים, למה כי אני צריך ללכת להעביר שיעור קשתות למתקדמים"
"חכה כירון!" קרא אנני. "אני…אני רוצה לומר משהו" היא אמרה והבעת רצינות הייתה על פניה.
"אני..אני לא חצוייה"……….

* * *
ליזי:
יא, איזה חתיך פרסי!. חשבה ליזי בחולמניות.
אוף, אני לא יודעת למה, אבל אני מרגישה מין קשר כזה בינו לאנבת' הזאת.
אני חושבת שזה אהבה. היא חשבה.
טוב, הנה הלך לי הסיכוי אתו, טוב בכול מקרה אני לא מרגישה קשר חזק אליו. היא חשבה בעצב.
הלוואי שהייתי נורמלית כמו ג'סיקה וקייטי, לפחות הם מסוגלות להרגיש אהבה אמיתת, אהבה שהיא לא לכמה שניות.
אהבת אמת.

ההמשך יבואו…..