אֵלקַנוֹר -פרק 2- אֵרוֹן אובסדיין

פרק 2: אֵרוֹן אובסדיין
שלושת הנערים עמדו מול צריף עץ עתיק, מזיעים. על הכניסה נתלע שלט אקום ועליו רשום \"מסעדת הדרכים\".
\"אנחנו חצינו את כל המדבר הזה בשביל מסעדה?!\" אמרה אלקין, מתנשפת והביטה בחולות היבשים שסביבה. \"אנחנו בשום מקום!\"
איווי הביטה באלקין בבוז ונכנסה למסעדה. אסטר שם לב שאחותו הלכה, אחרי שגמר לשחק בשולי חולצתו החדשה, ורץ אחריה. אלקין נכנסה אחריהם בתקווה למים, מכיוון ששלהם אזל מלפני חצי שעה.
לעומת הבית מרזח, המקום היה נעים ואוורירי. נערות שצבע עורן שחור כמו הלילה ועיניהן, נחיריהן ופיותיהן זהרו בתכלת כמו שיערן המתולתל, עברו בין השולחנות כשהן מחזיקות מגשים בחן. נראה היה שכמעט כולם שם מכירים וחברים ותיקים. אלקנור אף שמעה את אסטר אומר שלום לכמה אנשים ודמויי אנוש ואת איווי נוהמת על כמה טיפוסים שעוד לא סגרה איתם חשבון.
הם פנו לנער בדלפק שדיבר עם מלצרית. הוא נראה כבן שבעה עשרה ולו שיער אדום חלק שנפל על עיניו השחורות והגדולות שנראו תמימות ממבט ראשון. עורו חיוור כגוויה, מגבו צומחים טור זיזים אדומים (כמו של זוחלים למיניהם) שבצבצו מתחת לחולצתו ועל יד שמאל נראה קעקוע של נחש פיתון שנראה אילו עיניו עוקבות אחרי כל מי שמביט בו. הנער הפסיק לדבר אם הנערה וזו חזרה למלצר.
\"איווי!\" קראה הנער באושר, פסח על אסטר ונעץ מבטו באלקין, שהאדימה מרגע לרגע. \"ומי זאת?\" שאל וסקר אותה בעיניו החודרות ואלקין הרגישה צורך עז להסתובב. דבר זה לא חמק מעיניו וגרם לחיוך מסתורי ומשועשע לעלות על שפתיו החיוורות.
\"אלקין?\" שאלה איווי ובקולה בוז, \"היא מובילה אותנו למסע. למצוא את המלכה, להשיג מיליונים, לקבל חסות ממשפחת האצולה… הזכרתי שהמלכה כנראה במקום מלא יהלומים וזהב?\"
הנער חייך והושיט את ידו לאלקין, \"שלום, אני אֵרוֹן. אֵרוֹן אובסדיין.\"
\"בואו איתי בבקשה\" ביקש ארון והוביל אותם למזווה שבו שמרו את מצרכי הבישול, כשהמלצרית השחורה בעלת שיער התכלת בעקבותיהם.
אלקין הביטה בתלתליה היפים של הנערה וראתה כי בקצה הריסים של עייניה הכחולות (שבקושי ראו בגלל צבע עורה) היו נקודות תכלת. המלצרית ראתה את פיה הפעור של אלקין, סדרה את שמלת המלמלה הירוקה שלה וחייכה. ארון סגר את דלת הברזל בקול.
\"אני מבין כי יש לנו עסק?\" חייך ארון, \"אבל איך שאני מקיר אותך, את לא היית באה ללא בקשה ספציפית, אני צודק?\"
\"צודק בהחלט\" אמרה איווי ואלקין הבחינה במבט מלא תיעוב מצד המלצרית. \"אנחנו צריכים שתשתמש ב… אתה יודע מה, כדי למצוא את הדרך לשם.\"
\"מותר לי לשאול: מדוע צריך למצוא את המלכה?\" שאל ארון את איווי ועיניו השחורות חדרו דרכה.
\"אה…\" לקח לאלקין זמן למצוא את קולה, \"זה פשוט ש… צריך אותה בממלכה ויגמלו לנו אם נעזור. הכל בשביל הכסף, נכון?\" אך הקול שלה ועיניה הזזות אנה ואנה הסגירו אותה והיא הרגישה דחף עז לסתור לעצמה. היא לא שכנעה איש מהנוכחים שהיו בחדר.
\"מה הסיבה?\" חזר ארון ושאל, עיניו וחיוכו היו נעימים למראה, אך במהרה הפכו דומות לשל נחש המפתה אותך לפני שבולע אותך חי. דבר זה הרתיע את אלקין והיא שבה להיות מרוכזת. היא לא הייתה בטוחה שכדי לומר לחבורה המסוכנת הזו יותר מדי מידע, לא שהיא החזיקה בהרבה אבל המידע ששמרה היה יכול לשנות את כל כיוון המחשבה של הטיפוסים שעמדו לפניה.
\"אני צריכה כמה תשובות מהמלכה\" אמרה אלקין וכאשר ראתה את הבעת פניהם הלא מסופקת של הנערים היא החליטה להוסיף עוד חלק מומצא כדי לספק אותם: \"לגבי המשפחה שלי, זאת אומרת. אני חושבת שהיא יודעת מה קרה להם.\"
\"אז תני לי להבין נכון, ברבי\" אמרה איווי ושיחקה בשיער הנחושת של אלקין, \"את לא יודעת להילחם, אין לך כוחות קסם ואת מבקשת מאיתנו: הטיגריס הכחול, הזאב הלבן, ארון פיתון…\" למשמע שם זה רשפו עיניו של ארון \"… וממלאכית כחולה, מה שמך?\"
\"ג\'ייז\" אמרה ה\"מלאכית הכחולה\" במבט מתריס.
\"וג\'ייז\" המילה נאמרה מפיה של איווי בזלזול, \"לעשות בשבילך עבודה מלוכלכת בשביל כסף מהאבא הטחון שלך?\"
גם כשהמידע הזה לא היה אמת, הוא עיצבן את אלקין והיא ידעה שלחייה החיוורות האדימו. היא נשמה עמוק, אם את רוצה לנצח תשחקי את המשחק!