אהבה או שנאה? – פרק 2.

"איזה בוקר מטורף עבר עליי, את לא מאמינה." אמרה איימי שכבר הסדירה את הנשימה שלה.
לוסי הנהנה קלות בחיוך ונתנה לאיימי בקבוק מים. "תודה." חייכה איימי ולגמה מהמים הקרירים.
"וואו, זה הציל אותי עכשיו." צחקקה איימי.
"זה לא כאילו שאני אתן לך למות מצמא נכון?" גיחכה לוסי.
"מזל שיש לי חברה טובה כמוך." חייכה איימי והתחילה לספר ללוסי על הבוקר שלה.

"וואו…חתיכת בוקר מטורף…" אמרה לוסי בעיניים פקוחות לרווחה.
"לא תאמיני…" אמרה איימי ועצמה את עיניה. המיניבוס הגיע לבית הספר וכולם דחפו ומחצו אחד את השני במטרה לצאת ממנו. איימי מעדה אבל לוסי תפסה אותה מהנפילה. "תודה." אמרה איימי בהכרת תודה ענקית ונאנחה. "אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי המיניבוס הקסום של המאחרים." אמרה איימי ולוסי צחקה.
"טוב תמיד משהו או מישהו צריך לחפות על מאחרים כמוך." אמרה סנדרה בחיוך.
"את ממש רעה, את יודעת את זה נכון?" שאלה איימי את סנדרה בחיוך רומז צרות.
"הייתה לי מורה מצוינת." צחקה סנדרה.
"אבל אישיות כמו שלי תמצאי רק אצלי." אמרה איימי ועצמה את עיניה באנחה תיאטרלית.
"גם שטן, גם מפיונרית ועכשיו גם שחקנית. את ממש מוכשרת איימס." אמר ג'ייס שהלך מאחוריהן. איימי תהתה מתי הוא יופיע. "ג'ייס." איימי הגתה את שמו בסלידה גלויה.
"נו נו איימס, אין צורך בעצבים על הבוקר." חייך ג'ייס חיוך רווי ארס. איימי גלגלה עיניים. איימי שנאה את ג'ייס בגלל שהוא כל הזמן הקניט אותה, וככל הנראה זה לא הפריע לג'ייס.
"איתך כל בוקר יהיה הרוס.."מלמלה איימי והגבירה את קצב צעדיה. גם זה לא הפריע לג'ייס הוא היה גבוה וארוך רגליים כל שיכל במהירות לתפוס את קצב ההליכה של איימי הנמוכה.
"לוסי, סנדרה, יקירות שלי. התועילו בטובכן להשאיר אותי לבד עם איימי?" שאל ג'ייס בנימה ספק משועשעת ספק רצינית. אוטומטית איימי רצתה לזעוק 'לא' אבל היה מאוחר מדי. סנדרה ולוסי הנהנו ועזבו אותם לבד.איימי נעצרה והסתובבה בהחלטיות כשפניה בקושי מגיעים לגובה החזה של ג'ייס. איימי הרימה את ראשה ונעצה מבט זועם ורווי שנאה כלפי ג'ייס. "מה אתה רוצה?" שאלה איימי בנימה צוננת.
"אוי איימס, למה לפגוע ככה?" שאל ג'ייס בקול פגוע. איימי התבלבלה לרגע ובקשה סליחה.
ג'ייס הטיל את ראשו לאחור ופרץ בצחוק. איימי התעצבנה ופנתה ללכת אך ג'ייס תפס אותה בכתפה. חום גופו הימם אותה ומיליון עקיצות קטנטנות פרצו במקום בו נחה כף ידו.