מכתב לאהובי

יקירי.
אני לא יודעת מה עבר בראשך ברגעים בהם ראיתי אותי אז. או ברגעים קודם לכן, בהם החלטת להציע לי להפגש, בתור ידידים.
אני רק יודעת שאיכשהו כל מי שראה אותנו באותו היום, שנפגשנו, אמר לי 'מזל טוב, לא תכירי לנו את החבר החדש שלך'..?
הבנת?
חשבו שאנחנו חברים.
שאלתי לאחר מכן את כולם- למה חשבתם שחברי הוא?
ענו לי- ככה.. פשוט ראו את זה על עיניו. רואים שהוא מאוהב.
נכנסתי להלם.
א-ת-ה מאוהב ב-י???
ממתי? הרי כל הזמן אני זו שמאוהבת בך.וכבר עבר הזמן. ושכחתי ממך.

צחקתי אז כשאמרו לי את זה. לא האמנתי…
ואז דיבורך השתנה, דיברת אליי כמו שדיברת אליה בזמנו.
והתנהגת ממש כמו שהתנהגת אליה אז..
אבל כל זה בשיחות ובהודעות, וברגע שנפגשנו לקחת צעד אחורה.
למה?
יקירי, כאן מכתבי הולך להסתיים,
ואני מקווה שהכנסת משהו לראשך.
באהבה
עדן.