מילים שאי אפשר לכתוב בשיר

הוא אהב אותי.. באמת אהב אותי. הוא רק רצה שיהיה לי טוב. היינו מדברים שעות, על הדברים הכי אמיתיים, הכי נוגעים הכי קרובים, הוא היה הכי קרוב, הוא היה הכי אמיתי, הוא תמיד היה פה בשבילי, הוא ידע עליי את הכל. ואני מצידי התעלמתי, לא אהבתי, לא רציתי, לא היה לי אכפת. הוא אמר לי "אני אוהב אותך ואת בכלל לא מבינה" ובאמת לא הבנתי, הלוואי ואז הייתי מבינה.. לא חשבתי על הרגע שזה יגמר, זה אפילו לא היה לי בראש.. למה שדבר כזה יקרה? אבל אף אחד לא מחכה לנצח, במיוחד לא לדבר שלא יקרה.. השיחות נעלמו, אין יותר קירבה.. וזה חסר. הוא היה חלק כל כך גדול, שכשהוא הלך זה מרגיש כאילו הפסדתי את הכל. אני מרגישה כאילו הפסדתי הכל. ועכשיו כבר יש לו חברה, אלינור, והוא ממש נהנה איתה, וזה נראה כאילו הכל אצלו הסתדר, כאילו אף פעם לא היה לו רע. ואני מהצד, שוב לגמרי לבד.. שוב אני בודדה, שוב אין לי אף אחד. וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה, אני לוקחת הכל כמובן מאליו, ורק כשאני מאבדת את זה לומדת להעריך, אבל זה כבר מאוחר מדי.. כמו ילדה מאוהבת קוראת את שיחות ישנות ומעלה חיוך בליווי דמעות, רוצה שהוא יהיה כאן איתי, רוצה את מה שהיה פעם, רוצה שהוא יחזור לחשוב רק עליי, שהוא רק ירצה שיהיה לי טוב, רק ירצה שאני יהיה מאושרת, ירצה ששום דבר לא יקרה לי, רוצה שהוא יחזור לאהוב אותי, יחזור לאהוב רק אותי.. ואי אפשר לכתוב את זה בשורות קצרות וחרוזים, אי אפשר לכתוב את זה בבתים ופזמונים, יש מילים שאי אפשר לכתוב בשיר.