חיוך שבור ועיניים מרוסקות

"את יכולה לפחות לחייך?"
אני שואלת את הנערה.
היא בתגובה מנסה לחייך,
אך משהו בחיוכה לא בסדר,
משהו בו פשוטו כול-כך שבור.
"את יכולה להיראות יותר שבורה?"
אני שואלת אותה ברטינה.
והיא בתגובה נותת לי להעיף מבט בעינייה.
"את מוכנה לענות לי ולא פשוט להראות לי?"
אני שואלת ביאוש.
היא לא אמרה דבר, רק המשיכה להיסתכל עלי
בחיוכה השבור ועיניה המרוסקות.
"את לא חייבת לדבר איתי, אבל יש הרבה אנשים,
שיהיו מוכנים להקשיב לך" אני אומרת לה בהיסוס.
היא רק מסתכלת עליי בגיחוך וקול דקיק בראשי עונה.
"מתי שתביני שגם אם תחפשי ותמצאי מישהו שיהיה מוכן להקשיב לך,
הוא לא יוכל לעשות דבר כי את שבורה מידי?"