הצלקות של אלזה פרק 4 (קצר)

ג´ק חזר אל הטירה ברגע שהוא הבין ששכח את האספקה+המקל שלו בטירה. מורכן ראש, הוא חזר אל הטירה, מתקדם אל עבר חדרו. אנה חיכתה לו במסדרון הראשון אליו נתקל. מסדרון ארוך, של פיית השיניים, ממנו ייצאו עוד שניים, בימיני תהיהי מין סימטא צרה לבנבנה מקרח, שם חדרו נמצא. קפוא ונעים. כמו תמיד.
"אתה רציני, שאתה הולך לבד?" אמרה אנה, אוחזת בבטנה "זו אחותי. ברור שאני הולכת איתך"
"את נשארת כאן, סוף פסוק." הוא נאנח. הם היו רק באמצע המסדרון של פיית השיניים, בשם אלוהים, וג´ק כול כך רצה שאנה תעזוב אותו. "הזעקתי את כריסטוף" שיקר ג´ק, הוא תכנן לעשות את זה ברגע שיכנס לחדר שלו. "הוא יבוא ליילד אותך"
"כריסטוף לא יודע ליילד" אמרה אנה בלחש, מתלעמת מהעובדה שג´ק "קרא" לכירסטוף. "והוא יבוא כדי לצאת איתך, אם כבר.."
"מה אמרת?!"
"לא ככה!" אמרה אנה בתסכול "הוא בעלי, אחרי הכול. אני מתכוונת שילך לחפש איתך את אחותי" הפתעה התחילה להעביר זרמים בגופו של ג´ק, עיניו גדלו ומבטו נראה כועס מתמיד. אנה נסוגה מעט. ג´ק בלע את רוקו וניסה להירגע. הוא לא הצליח. "מאיפה אתה מכיר את השם שלו?!"
"מה?! הוא הרי בא כדי.. נו! לעזור לך ללדת והכול, בשם הירח!" הוא אמר בכעס. מתעלם מהשאלה אחרונה
"העיינים שלך מרובעות" אמרה אנה במבוכה, פרצופה התעוות בצורה חמודה, וג´ק כול כך רצה לסטור לה. לא רק שהיא רוצה לבוא איתו, היא גם גוררת איתה את כריסטוף. היא לא יודעת מה היה לג´ק עם כריסטוף. היא גם לא צריכה לדעת.
"לא, אכפת, לי!" הוא צווח. הוא פנה ל המסדרון הימני בריצה "עכשיו לכי לסנטה ותבקשי ממנו שיכין לך משהו נחמד לאכול, ותעזבי אותי בשקט!" הוא טרק את הדלת לחדרו. פתיתי שלג כיסו את המטה ונחתו על אפו באיטיות. הוא נשען על הדלת והתמוטט. הקור של הדלת טיפס על גבו באיטיות, מכסה אותו בכפור יפהייפה. ג´ק נאנח.
הוא קם באיטיות ולקח את המקל שלו מהמיטה (הוא הגיע לשם בצורה קוסמית כול שהיא, ג´ק היה צריך להתרגל) והביט ב חלון. הוא נגע בו בקצה הציפורן שלו, מצייר אייל קטן, מחייך, עם אך נפוח וקרניים גדולות.
"סוון" מלמל ג´ק. הוא ידע שהיום הזה יתחיל ויגמר בזכרונות. התמונה של האייל הטשטשה ופניו של גבר, כבן 30, בעל שיער שטני ואף גדול הופיעה על החלון.
"לא ידעתי שאתה זכרת" מלמל כירסטוף. "חשבתי ששכחת את זה לגמרי"
"לוקח די הרבה זמן להיזכר, אתה יודע" אמר ג´ק, פורע את שיערו "אתה יודע ש.. כן. אשיתך.. נו…"
"אנה?"
"כן, היא כאן. היא רוצה שאלך אחותה ו.. אוי אלוהים, פתק מפגר… אתה בטוח שהיא לא זייפה את זה?" אמר ג´ק. הוא שנא כול רגע. הוא עדיין היה מאוד נרגש ו.. לחוץ ליד כריסטוף. כריסטוף התחיל לצחוק בצחוק מלא ושמח.
"לא, לא. אף פעם לא ראיתי אותה כזו לחוצה. מצטער אחי" הוא קרץ "אבל אתה כנראה תצטרח לסבול אותה… ואותי"
"כן, היא כבר אמרה לי שאני אצטרח ל..ל.." להיות איתך? לפגוש אותך? לסבול אותך? "להיפגש.. כן, להיפגש איתך בדבר הזה"
"יאפ" אמר כריסטוף, והנהן "אבל אל תחזור על מה שעשית בפעם הקודמת, יש לי אישה עכשיו. וילדים" ברקע נשמע קול של ילד "אבא! תביא את הכדור! הוא נתקע על הקרניים של סוון!" כריסטוף השיב "אסור להכניס את סוון לטירה, אמיל! תוצאי אותו מיד!" הוא צחק. ג´ק צחק.
"כמו בימים הטובים"
"כמו בימים הטובים" אמר כריסטוף "אני חייב ללכת, יש לי פה.. אה.. בעיה. אני אבוא עוד כמה ימים לראות מה עם אנה ופרידריך… הבנת מה הקטע של הרצועה?"
"לא…" אמר ג´ק בחיוך. הוא היה מאוכזב. עוד כמה ימים? הוא יצרטח לסבול את אנה, ולחכות לכריסטוף. החום התפשט בגופו. הרגשה מעצבנת. "לך כבר, נו, אתה עצבן אותי"
כריסטוף ליטף את החלון "אתה יודע שאני מתגעגע"
"אל תחזור על זה, יש לך אישה" אמר ג´ק, מרכין את ראשי. הוא העביר קו אלכסוני על פניו של כריסטוף, שהתפוגגו.
עכשיו נשאר לו להתנצל בפני אנה.
ולשכוח מכריסטוף.
ולהזמין את העפרוני לשיחה