התערבות-פרק 33

עמוק מתחת לאדמה,ישנו כלא.
כלא מיוחד,שבו נכלאים האסירים המסוכנים ביותר.
אם שולחים אותך לשם,סימן שלא רק שאתה מסוכן,
אלא שלהרוג אותך זו סכנה בפני עצמה.
שומרים חמושים בחרבות הסתובבו בין התאים.
בכלא לא היו יותר מ100 אסירים,אך היה אסור להשאיר יותר משלושה
באותה קומה.
"אוח,זה מתיש" אמר אחד האסירים.התא שלו היה שונה.הוא היה בתוך כדור זכוכית ענקי,והיה שם ערפל.עין כתומה זוהרת הגיחה משום מקום בתוך הערפל.
"היי,יש שם מישהו? אני ממש רעב…נו בחייכם-לא אכלתי כמה מאות אלפי שנים…"
"תסתום כבר!" צעק אחד השומרים והמשיך ללכת.
'גאייגוס' היה רשום על השלט ליד התא.השלט התנדנד מפני שרק צד אחד שלו היה ממוסמר לקיר.
"בקושי יש כאן מקום למתוח את הרגליים" הוא המשיך להתלונן:"וגם הריח פה מזעזע…מישהו הקיא?"
"שקט!!!" צרח השומר."בסדר בסדר" הוא מלמל.היה שקט לכמה שניות,וגאייגוס המשיך:"מתי יהיו לי אורחים? משעמם לי כאן….וגם אין מקום! בחיי שמחניק כאן".
בשלב הזה כולם החלו להתעלם ממנו,והוא המשיך לקטר.לפתע,הוא הפסיק.
"האאורה הזו…זה יכול להיות?" הוא שאל והעין הכתומה נעלמה.כף יד כתומה זוהרת עם טפרים הגיחה מתוך הערפל.
"מילודיוס,קאראקאטוס וגם שאגיוס.וזה דיאג'ון איתם? הם התאחדו" הוא מלמל.
"היי,מה אתה עושה שם גאייגוס?" שאל אחד השומרים ונכנס לתא.הוא עמד מול כדור הזכוכית הענקי.
הוא שלף את חרבו:"מה יש לך?" "סליחה,אני ממהר" אמר גאייגוס.
"לאן בידיוק?" "יש לי עולם להרוס" הוא אמר,והיד נעלמה.
הערפל התפוגג,עד כלא היה."הא?" שאל השומר.הוא התמוטט ונפל קדימה,וערפל החל להתפשט מהחדר.
הערפל הגיע אל המדרגות,ועשה את דרכו למטה.
"אף אחד מהטיפשים האלו לא יצליח לעמוד בכל כך הרבה אאורה" הוא אמר והמשיך עד שמצא את היציאה.

אאורה ירוקה אדירה הקיפה את הלבר,ביחד עם ברקים ירוקים.פוסידון עמד באיזור הספסלים ואאורה כחולה הקיפה אותו,וגלים עצומים היו סביבו.
הוא שלח יד לתוך הגלים,ושלף מתוכם קלשון.
"שאגיוס" אמר הלבר."פוסידון" אמר פוסידון והחל לסובב את הקלשון.
"אני טיטאן הברק" אמר שאגיוס."אל הים" אמר פוסידון.
הם זינקו אחד אל השני.פוסידון שלח קדימה את הקלשון,ושאגיוס תפס אותו בידו.
ברקים יצאו מידו ופגעו בפוסידון.פוסידון הניף את ידו השנייה,וסילון מים פגע בשאגיוס והעיף אותו הצידה.
שאגיוס עמד על האוויר,ושלח ברקים רבים.פוסידון שלח קדימה את הקלשון,וסובב אותו בשתי ידיו.הברקים פגעו בקלשון,אך הוא דחה אותם הצידה.
שאגיוס זינק קדימה ושלח אגרוף.פוסידון חמק הצידה,והניף את הקלשון ונעץ אותו בבטנו של שאגיוס.
הקלשון המשיך קדימה,ויצא מגבו של שאגיוס.האאורה הירוקה והברקים נעלמו,והם רק ריחפו באוויר.
לפתע,שאגיוס תפס בידו את הקלשון,ופיצוץ התרחש.הקלשון נחט מטר לידי."לא" לחשתי והבטתי בקלשון.
חזרתי להביט למעלה,ושמחתי לראות שפוסידון עדיין עמד על האוויר.
שאגיוס זינק ונתן אגרוף לבטנו של פוסידון.פוסידון שלח בעיטה ופגע בראשו של שאגיוס.
שאגיוס שלח בעיטה אל גבו של פוסידון,ופסידון שלח אגרוף אל חזהו של שאגיוס.
שאגיוס יצר כדור ברק ושלח את ידו אל פוסידון.ידו נגעה בחזהו של פוסידון,וכדור הברק היה בתוך פוסידון.
פוסידון התחשמל,ואאורה ירוקה חזרה להקיף את שאגיוס.שאגיוס תפס את ראשו של פוסידון בידו השנייה,וזרק אותו למטה במהירות.
"פוסידון!" קראתי ורצתי אליו אחרי שהתנגש באדמה.
"זאוס והאחרים צריכים אותך…" הוא אמר וקם באיטיות.הוא בקושי עמד על רגליו.
"לא,אני אעזור לך להילחם!" "לא,אתה צריך ללכת,אתה לא יכול לעמוד נגדו" הוא התעקש.
"אבל," "אתה חייב ללכת לשם" הוא אמר.בסופו של דבר נכנעתי.הבטתי אל שאגיוס.
אחר כך,רצתי מהזירה.הגעתי אל היער שהיה בין הזירה לאחוזה של מיסטר.די.
שמעתי פיצוץ,וברקים ירוקים אדירים יצאו מהזירה.דרקון עצום עשוי מברקים הופיע בשמיים מעל הזירה.
המשכתי לרוץ קדימה,ובתוך תוכי קיוויתי שפוסידון ינצח.

זאוס עמד בראש האלים והחצויים.הוא ירד במדרגות הרחבות של האחוזה.
אחרי הרבה מאוד מדרגות,הם עמדו במסדרון רחב מאוד.
קאראקאטוס עמד ומאחוריו היו דלתות מצופות זהב.
"שלום חברים" הוא חייך:"מוכנים לסיבוב שני?"
"ידעת שאנחנו בחיים?" שאל הפייסטוס."ברור שידעתי" הוא אמר:"צריך יותר מכוח של אל פשוט כדי להערים עליי!"
"כולם,בואו,אסור לנו לבזבז הכל עליו" אמר זאוס בהחלטיות.
ארס והפייסטוס התקדמו ועמדו לא רחוק מקאראקאטוס."אתם תמשיכו,אנחנו נחסל אותו" אמר הפייסטוס."תדאגו להחטיף חזק למיסטר.די הזה" אמר ארס.
זאוס והאחרים פתחו את הדלתות ועברו בהן.
"אז זה השער לשאול שמיסטר.די השתמש בו?" שאל ארס.
"כן,אני מופתע שהבנתם את זה כל כך מהר" לגלג קאראקאטוס.

מרחוק שמעתי קולות מדברים.רצתי במהירות מטה.הרגשתי אאורה עצומה משם.הגעתי אל תחתית המדרגות וזיהיתי את הפייסטוס.הוא עמד ליד עוד מישהו,ובקצה ראיתי את אנגוס.
"אנגוס…" לחשתי ולא האמנתי."רוץ נדב,האחרים לא רחוקים משם" אמר הפייסטוס.
עמדתי משותק."שלום נדב,הרבה זמן עבר" צחק אנגוס.הוא שלף את שתי החרבות שהיו על גבו.
עמדתי בין שני האלים,שניהם מביטים בי.

"זה מתחיל" אמר האריוגאמה וקם על רגליו.מעט אפר שנשאר אחרי ג'ונג היה מפוזר על אחד הפרחים.
"ואחרי כל כך הרבה זמן שלא נלחמתי" הוא אמר והתקדם אל דלתות השאול:"הגיע הזמן לפגוש את האחים שלי,ולהעמיד אותם מול מיסטר.די".