ציידת-פרק 15; ג'סיקה הארפר.

_ _ _ _
"יתכן שאתם לא יודעים שכוחות רבי עוצמה מעורבים בחייכם. האלים-הכוחות שאתם מכנים אלים יוונים-בהחלט קיימים."
היה רגע של שתיקה בשביל לתת למילים לחלחל ולעכל הכול, אבל עדיין לא הוצאתי מילה על הסיפור, הרגשתי כאילו שאני לא אמורה לספר אותו.
קיוויתי, שוב, שמישהו יצעק, סתאאםם!, שאולי ליזי, קייטי, ריילי ואנני. רצו להתבדח על חשבוני.
הבטתי באנני מקווה שתסטור את דבריו ותגיד שזה שקר, אבל היא רק הנהנה .
"אתה יכול בבקשה לפרט קצת?" ביקש ממנו ריילי.
"בוודאי, אלים, ברבים, כלומר ישויות אדירות ששולטות בכוחות הטבע ובמעשי בני-התמותה: האלים בני-האלמוות של האולימפוס."
"זאוס" אמרה ליזי. "הרה. אפולו. אתה מתכוון אליהם?" היא שאלה.
ושוב פעם שמעתי את זה-רעם מרוחק, למרות שעדיין בשמים לא היה אפילו ענן אחד.
"ילדתי" אמר כירון. "אני לא הייתי מציע לך לזרוק ככה שמות באגביות כזאת." הציע לה כירון. "כמו שאמרתי-לשמות לפעמים יש משמעות"
"אבל כול אלה סיפורים" אמרה קייטי."אלה רק מיתוסים, שמסבירים את הברקים והעונות ודברים כאלה." "כן, דברים שאנשים האמינו להם לפני קיום המדע." אמר ריילי.
"בחור צעיר" פנה כירון אל ריילי. "ומה אתה חושב שיחשבו על המדע בעוד אלפיים שנה?" כירון המשיך. "אולי יקראו לזה אז גם שטויות פרימיטיביות." כירון ניסה לנסח את זה ברוך.
"ג'סיקה, קייטי, אנני, ריילי, ליזי, אתם לא מוכרחים להאמין בזה, זכותכם המלא. אבל דמיינו לכם רגע אחד את המשמעות 'בן-אלמוות', לעולם לא למות, לחיות לנצח כפי שאתה?"
באתי לענות שלי זה דווקא נישמע מעולה, אבל האופן שבו כירון אמר את זה, נימת הקול שלו, הבעת פניו, גרמו לי לחשוב שוב.
"אתה מתכוון, אם אנשים מאמינים בך ואם לא." אמרה אנני.
"לו הייתם בני-אלמוות, הייתם מרוצים מכך שאנשים היו מכנים אתכם מיתוס? סתם סיפור עתיק שהחליף את המדע באותם זמנים?"
"זה לא היה מוצא חן בעניי" ענתה ליזי לכירון.
"אבל זה מסך הכול מיתוסים שהמציאו יוונים מטורללים!" אמרתי, מנסה לסתור את דבריו.
"אהה…לא הייתי ממליץ לך לומר זאת בפני החניכים פה" המליץ כירון.
"אז זה מחנה של מתייוונים?" שאלתי, שוב.
"לא בדיוק" אמר כירון. "זה יותר אמריקאים מיוונים. אבל נניח לזה לרגע, ואסביר לכם את ההסבר הגיוני לכול זה-האלים קיימים, וכך גם אתם ; החצויים."
"שוב פעם" התלונן ריילי,"מזה חצויים?"
"חצויים ; חצי אדם, חצי אל." הסביר כירון.
"חצי מה?" שאלה קייטי.
"אל-למחצה" אמר שוב פעם כירון.
"בטח! ואתה מצפה שנאמין לך?" שאלתי בחוסר אימון מובלט.
"תחשבו. מהו הדבר הנפוץ ביותר שעשו האלים?" שאל אותנו כירון.
משכתי בכתפי.
"הם התרוצצו על פני האדמה והתאהבו בני-התמותה והולידו איתם ילדים-חצויים" הסביר כירון.
"אז יש באמת את האולימפוס? ומה עם מפלצות? והטיטאנים?" הפגיזה ליזי את כירון בשאלות.
"טוב, הר האולימפוס בהחלט קיים." אמר כירון.
"אתה מתכוון שבאמת יש שם ארמון?" שאלתי.
"ובכן, ישנו את האולימפוס ביוון, ויש גם את ביתם של האלים, מוקד הכוח שלהם, שבאמת פעם היה נמצא על ההר. הוא עדיין נקרא הר האולימפוס, מתוך כבוד לזמנים העתיקים. אבל הארמון מועבר מפעם לפעם למקום אחר, ממש כמו האלים"
"אז מה שבעצם אתה אומר, שהאלים נמצאים כאן? ארה"ב?" שאלה אותו קייטי כלא מאמינה.
"נכון לעכשיו, כן, אבל המיקום משתנה לפי לב המערב, וכך גם האלים" הסביר כירון.
"לפי מה?" שאל ריילי.
"באמת ריילי, מה שאתם מכנים 'תרבות המערב' אתה חושב שזה בסך הכול מוסג מופשט?." אמם..בואו ניראה…כן!!." אמר ריילי.
"לא, זה כוח אמיתי ורב עוצמתי, מודעות קולקטיבית-" "מודעות מה?" קטע ריילי את דבריו ושאל אותו ברוב טיפשותו.
"מודעות קולקטיבית" הדגיש כירון את מילותיו. "שבוערת באור יקרות זה אלפי שנים. האלים הם חלק ממנה. אפשר אפילו לומר שהם המקור שלה, או לפחות קשורים אליה בצורה הדוקה מאוד עד שייתכן שהם לא יתפוגגו, כול עוד תרבות המערב עצמה עומדת. לפי המקורות-הלהבה ניצתת ביוון. אבל עם הזמן הלבה גם נמצאה מרומא אשר לקחו את התרבות שלנו ושינו אותה בשמות אחרים, כגון: זאוס-יופיטר, פוסידון-נפטון, האדס-פלוטו, וכן הלאה-אבל עדיין אותם כוחות ואותם אלים. האמת, יש-נו, בארה"ב בסן-פרנסיסקו, מחנה יופיטר- חצויים, הילדים של הצד הרומי של האלים, אבל האלים הם אותם אלים רק נוקשים יותר ומושמעים יותר, אבל אותם ישויות אדירות." סיים כירון להסביר.
"אז אתה אומר שהאולימפוס נמצא היום ברומא?" שאלתי.
"לא. האלים פשוט נדדו לזמן מה, לגרמניה, לצרפת, לספרד, אנגליה. האלים נמצאים איפה שהלהבה הכי חזקה ועוצמתית, ולכן אנחנו נמצאים פה היום"
"רגע, רגע, רגע." אמרה ליזי מנסה לעקוב אחרי המתרחש. "אתה כאילו מנסה לומר שהאולימפוס היום נמצא פה! באמריקה!"
"כן, קיום האולימפוס נמצא בניו-יורק, בראש מגדל האמפייר-סטייס או יותר נכון-מרחף מעל בניין האמפייר-סטייס."
"אתה צוחק עליי נכון?" שאלה קייטי את כירון.
"איך ארמון האולימפוס נמצא בראש האמפייר-סטייס?, בניו-יורק?" שאל ריילי כלא מאמין.
"אכן כן, אתם מבינים הר האולימפוס מוסתר תחת ערפול כבד שבני-התמותה אינם יכולים לראות-" "היי שלום לכולם!, הגענו!" קטע נער את דבריו של כירון. " שמי פרסי ג'קסון"….

* * *
אנני:
אני חייבת לספר להם, עכשיו או לעולם לא. חשבה אנני.
אבל עם הם לא יבינו, עם הם יסלקו אותי מכאן?. היא חשבה מודאגת.
אבל עם אני לא אעשה את זה לא ייקח להם הרבה זמן לגלות. טוב ברגע שאני ארגיש שאני צריכה לספר את זה, אני אספר. הבטיחה אנני בליבה.

המשך יבואו……
ואולי לא…(X מוחעחעחעחעחעחעחעחעחחע