– הבריחה פרק 3 – ברצינות ♥

____________ יום ריאשון 15\1\1 ______________
" נו באמת ויק קומי צריך להעביר את הכל למעונות בקולג' ! " צעקתי עלייה והיא קמה עם חיוך
" מה את מחייכת קופה ? " שאלתי אותה וקפצתי על המיטה שלה
" אנחנו הולכות להתחיל ללמוד מחר " היא אמרה וקמה
" צחצחי שיניים י'מסריחה " אמרתי לה ודחפתי אותה מהמיטה, היא זרקה לי כרית לראש וקמה

" בואי כבר ! " היא צרחה לי מלמטה
" אני באה דקה ! " צעקתי עלייה חזרה והבאתי את המזוודות
זרקנו את כל המזוודות לכיסאות ישיבה מאחורה של האוטו ונסענו לקולג', נסיעה של שעה וקצת, אני רוצה להתחרפן
" מה יש לך ? " היא שאלה אותי כשראתה שאני לא במצב רוח טוב
" את יודעת שאני שונאת נסיעות ארוכות " אמרתי לה ופתחתי את החלום בפעם העשירית אולי
" אולי קצת מוזיקה תשפר את המצב ! " היא אמרה ושמה דיסק, במקרה נפלנו על השיר
"Empire State of Mind" JAY Z
שרנו יחד עם ג'יי זי באוטו, מזייפות וזוכרות את כל המילים, חתכנו רמזורים והערנו את כל הרחובות, אחריי השיר הזה בא עוד שיר, ואחריו עוד אחד, והרגשתי שהיא צרבה את הדיסק הזה רק בשבילי, אין על ויק
– הגענו, בניין ענקי, טיילור וג'ק עומדים בחנייה ומחכים לנו, העלנו את המזוודות בעזרתם הרבה, היינו חדר אחת ליד השניה, לשוטפה שלי קראו אמילי, היא קוראת מלא ניראלי שזה כל מה שהיא עושה בגדול, אבל לא משנה
" היי ! קת'רין " אמרתי אחריי ששמתי את המזוודות, לחצתי לה את היד וחייכתי
" אמילי " היא אמרה וחייכה
" כן אני יודעת " אמרתי ובחנתי את החדר
" אם את צריכה שאני יראה לך משהו, אז רק תגידי " היא אמרה מיתוך נימוס וחזרה לספר
חייכתי, לפחות יש פה אנשים נחמדים, התחלתי לפרוק את המזוודות, לקפל לארון לעצב בשולחן, [התמונה של החדר ברציתי להוסיף ]
" החדר נראה בסדר אוליי תפסיקי ? " אמילי אמרה לי בקרירות תוך כדי שקראה בספר
" להפסיק מה ? " שאלתי אותה בעודי עדייך מתהלכת בחדר במעגלים חושבת מה חסר
" את עושה לי סחרחורת, הלכתי להתקלח " היא אמרה קמה ופנתה אל המיסדרון נכנסה לחדר המקלחת
שמעתי את הטלפון שלי רוטט ומיהרתי לקחת אותו לראות את ההודעה
' שותפה היפסטרית נוראית ' ויק שלחה לי
' שלי יותר ' כתבתי לה
' טוב דקה אני אצלך ' היא כתבה חזרה, ובשנייה ההיא שמעתי דפיקה בדלת
" ויייייקייייי תראי את הסידור שלי " אמרתי לה והראתי את הצד שלי
" שווה אחותתתתתי ! " היא אמרה ונפלה על המיטה
" טוב עוד שעה יוצאים תתלבשי " היא אמרה ופתחה את הארון שלי, היא זרקה עליי חולצה שפתוחה בגב חזיה לבנה ג'ינס סקיני גבוה ובהיר, שאני אישית שונאת אבל היא ממש אוהבת אותו עליי, אז למה לא ולא הסכמתי לשים שוב נעליי עקב, שמתי ספורט לבנות
הרגשתי נמוכה . ממש נמוכה. 1.65 בלי עקבים. וויקה הזאתי 1.76 על עקבים תמידד !
ויק גם זרקה עלייה משהו מהארון שלי ויצאנו אחריי שסידרנו את השיער שנתיים, עשיתי קוקו גבוה והרמתי את הפוני יפה כזה והיא ביביליס חופשי כזה
" מתי צריך לצאת ? " שאלתי אותה והסתכלתי על השעון על הקיר
" עוד 3 דקות בול " ויקי אמרה ונכנסה בריצה מגושמת על העקבים לשירותים
" אני גם צריכה ! " צעקתי לה כשהיא תפסה לי את השירותים
" כנסי לשלי " שמעתי את אמילי אומרת מהצד השני של החדר כשהתאפרה לצאת
" אין מצב כל החדר לחות ואדים " אמרתי לה
" אני מתקלחת בקרים, תכנסי " היא אמרה וחייכה
" לאן את יוצאת ? " שאלתי כשסיימתי לנפח את הפוני לקוקו והוספתי אותו
" סתם עם חברות " היא אמרה
" טוב אני נכנסת אלייך " אמרתי ורצתי לשירותים שלה, שבאמת לא היה לח בכלל למשהו
יצאתי וויקה כבר הייתה בדלת, בלי תיק לקחנו רק את הטלפונים ושמנו באחורה של המגן שלנו את הכרטיס מפתח של החדרים וקצת מזומנים
——————————-הגענו למועדון אחריי 10 דקות הליכה ————————————–
שמעתי שריקה מאחוריי כשנכנסתי אל תוך המוזיקה, הסתובבתי במהירות
" פעם ריאשונה שבחורה באה לכאן בג'ורדונס' " טיילור אמר וקם לחבק אותי, ויק כבר רקדה עם עוד כמה בנות של על הרחבה
" אני ממש לא שמה עקבים ערב לפני היום הריאשון של הלימודים שלי כבר עשיתי את הטעות הזאת פעם אחת " אמרתי לו והלכנו לשבת על הבר
" הייניקן " אדם הזמין שתיים
" איכס אני שונאת הייניקן " אמרתי לו והוא ביטל את זה לאחד
" תן לי בק'ס אחד " אמרתי לברמן והוא הושיט לשתינו את הבקבוקים
" אז, קת'רינה. יש מצב כזה שאני מכיר אותך מאיפהשהו ? " הוא שאל והסתובב אליי עם הכיסא, החיוך שלו כ'כ מקסים
" איפהשהו כמו איפה ? " שאלתי והסתובבתי אליו
" כמו הקרבות ? כמו נגיד, הרחובות אוליי " הוא הזכיר שתיי מקומות שהשתדלתי כ'כ להתרחק מהם, שאפילו שכחתי כמה שהשם שלהם מצלצל יפה באוזן, עברה שנייה, הוא עשה פרצוף עקום ואני חייכתי
" לא, לא ניראלי " אמרתי לו
" לא ? כי אני בטוח שכן, קת'רינה פירס " הוא אמר וחייך. חיוך שונה. מיסטורי כזה. מושך
" עברנו לשמות משפחה אדון טיילור מייקל ווילאמסון ? " חשפתי את העובדה שאני מכירה אותו, מהרחובות ומהקרבות, שתי מקומות נורא חשוכים בעבר שלי.
הוא הנהן עם הראש וחייך
" 401 " הוא אמר וחייך, כשהבין מאיפה אנחנו מכירים
" 401 " אמרתי וחייכתי, הוא הסתכל על סטפן רוקד עם עוד 5 כוסיות ברחבה לקח לגימה
" למה לא סיפרת לו ? " שאלתי באי הבנה
" יש סיבה להיעלמות שלך " הוא אמר וחייך בהבנה
" איך אתה יודע על ההיעלמות שלי כשאתה נעלמת לפניי ? " שאלתי, הייתי משועשעת
" אני חזרתי בערך חצי שנה אחריי שאת יצאת " הוא הסביר לי וסיים את המשקה
" גיל 17 אה ? " אמרתי והנהנתי בראש, זאת בדיוק התקופה שאני התחלתי לברוח משם
" יחד עם סטפן וג'ק " הוא ענה לי והזמין עוד בירה
" אל תספר להם, טוב ? " אמרתי לו ובקשתי בכל לשון של בקשה
" לחיי היעלמויות וסודות " הוא אמר ועשה איתי צ'ירס
" סודות והיעלמויות " אמרתי וסיימתי את הבקבוק שלי, אחריי הוא סיים את שלו והלכנו לרקוד השתלבנו בין ג'ק ויקה וסטפן, ועוד איזה מיליון כוסיות שהיו סביבם
הלכנו ועשינו עוד כמה שוטים במהלך הערב, ומישם הכל שחור
– ביפ – ביפ – ביפ – ביפ – ביפ – השעון המעורר הכי מעצבן בעולם השעון של ויקה,
רגע מה ? 6 בבוקר, מה אני עושה במיטה של ויקה עם עוד שתי סטודנטיות שנה ב' ?
" פאק ויקה ! " צעקתי עליה