חג הפורים ממשמש ובה♥
נקלעתי לחנות שמוכרת תחפושות לכבוד חג פורים כאשר אני מחפשת תחפושת לאחת מבני משפחתי המתוקה.
הסתובבתי בין המדפים כאשר החנות הומה מאמהות וילדים ולפתע נתקלתי בילד קטן אולי בן 3 שוכב על הרצפה ובוכה. לידו ראיתי אשה מבוגרת שקרוב לוודאי הייתה סבתו. הילד בוכה בכי מרורים והאשה מנסה להרגיעו כי בינתיים יסתפק רק בכובע של קאובוי ובשנה הבאה היא אמרה נקנה לך תחפושת שלמה. הילד המשיך לבכות ואז האשה המבוגרת פנתה אלי ואמרה: "נכון שקאובוי מתחפש עם מכנסי ג'ינס וכובע קאובוי" ואז הילד תוך כדי בכי אמר " אבל נכון שלקאובוי יש גם אקדח"???????
לא ידעתי מה להשיב למרות שהבנתי היטב את דברי הסבתא שקרוב לוודאי אין לה אפשרות לקנות לו את שני הפריטים שהילד מבקש ומפצירה בו שיפסיק לבכות .
אני ניגשתי לילד ביקשתי שיקום ויפסיק לבכות וראה זה פלא הוא קם ניקה עם השרוולים של הסוודר את הדמעות ולקח את ידי ביוד הקטנה.
"אולי את מוכנה לקנות לי את האקדח הוא שאל"?
רק שנייה עניתי לו לך תחפש איזה אקדח אתה רוצה ובינתיים אני אדבר עם סבתא.
הילד שמח וטוב לב חיפש את האקדח ואז חזרתי לסבתא ואמרתי לה כך :
"גבירתי אני מבקשת ממך שלא תעלבי אך תעשי לי שמח על הנשמה באם תראי מה הנכד המתוק שלך רוצה ואנא קבלי ממני "דמי פורים" ותרשי לי לתת לך את הסכום של האקדח שיחשוב שזה ממך"
"לא חלילה השיבה לי הסבתא , הוא צריך ללמוד אם אין אפשרות לקנות אז לא קונים".
"אני יודעת שהוא צריך ללמוד אבל הוא עדיין ילד קטן ולמה לא להגשים את חלומו האקדח לא עולה מיליונים תעשי לי בבקשה טובה ואנא תגשי אליו תראי מה הוא רוצה ובשמחה ובענג ובאהבה אשלם בקופה כך שאת תצאי איתו מהחנות והילד יחייך ואולי בשנה הבאה שוב ניפגש ואז אולי אני אצטרך את עזרתך"
האשה הישישה ניקה לי על הלחי ונראה לי שגם דמעה קטנטנה בצבצה בעינה. היא ניגשה לנכד והוא החזיק את האקדח :"סבתא נכון שהאקדח הזה מתאים"?
הסבתא חייכה והנהנה בראשה וכאשר הסתכלה על המחיר ראתה שאינו גבוה ביותר!!!
הילד כבר חבש את כובע הקאובוי והחל לשחק עם האקדח וכולו שמח , ביקשתי ממנו שנייה את האקדח והוא סירב "את תקחי לי אותו נכון "???? "ודאי שלא אני רק רוצה לראות משהו אם הוא בסדר שסבתא לא תקנה לך משהו שבור חלילה".
הקופאית למרבה הפלא למרות שהחנות הייתה עמוסה בילדים והורים ראתה את המחיר ועוד לקחה שקית ושמה בתוכה שכמייה של קאובוי וסכין כזאת ששמים מעל למכנס הג'ינס שתראה מרחוק.
הסבתא והנכד יצאו מהחנות ואז הקופאית אמרה לי "גבירתי – התשלום עלי"
"סליחה השבתי לה אני רוצה לשלם כי הבטחתי לסבתא המתוקה ומה שהיא השיבה לה זה לא יאומן"
"הילד שוכב על הרצפה יותר מחצי שעה ואיש לא פנה אליו לברר למה הוא בוכה וכל כך עצוב את הראשונה שניגשת אליו את המעשה הטוב את כבר עשית והתשלום עלח".
הסמקתי ולא ידעתי מה להשיב ואז חייכתי אליה ושאלתי אפשר גם תחפושת אסתר המלכה על חשבון הבית"???????
למזלי האשה ניחנה בחוש הומור ואמרה " ב ר ו ר "
קניתי את תחפשות אסתר המלכה חיכיתי שאותה קופאית תתפנה ושילמתי לה את מחיר התחפושת ושבתי ואמרתי לה "את מקסימה בשם הילד בשם הסבתא ובשמי אני קבלי תודה רבה רבה רבה"
תגובות (2)
איזה סיפור יפה :) הוא מרומם את מצב הרוח – למרות שאין בו ממש פיסוק, אבל אני אהבתי אותו!
אני גם כתבתי סיפור לפורים (עדיין לא העליתי אבל…) והוא יותר מפגר (לא מפגר רע, מפגר טוב…) משמח… :)
אבל סיפור מאוד יפה! :)
היי א.מ.ש
מודה לך מאד מאד על התגובה שלך חביבה שלי ואני כועסת על עצמי כי אינני מקפידה על הפיסוק אבל מבטיחה לך שמעתה והלאה אקפיד מאד על כך. אשמח אם תפרסמי את הסיפור שלך וכמובן אקרא ואגיב. בהצלחה ממני באהבה בקי ♥♥