אני מצטערת

"אני מצטערת"
את אומרת אליי.
צעדיך קטנים,
את מתקרבת אליי.
"אני מצטערת,
שהצלתי אותך מן המוות"
עוד צעד, ואני מתחיל להרגיש קלסטרופובי.
"אני מצטערת, שגרמתי לך להשתנות"
את אמרת, קולך מתוק, אולי קצת יותר מידי.
"אני מצטערת, שהפכתי אותך למי שאתה היום"
אני רוצה לפתוח את פי,
להגיד כי אני כמעט מאמין לך,
אבל, אני לא מצליח לעשות דבר,
כי לקחת עוד צעד לכיווני,
ואני יודע שזה לא יסתיים בטוב.
"והכי, אני מצטערת שלימדתי אותך לאהוב"
את אמרת, ועכשיו היית ממש מולי,
והיית צריכה להרים את מבטך בשביל לפגוש בשבילי.
"את יודעת על מה אני מצטער?" לפתע, מצאתי את קולי.
"שהכרתי אותך בכלל"