שוקולד

שוקולד
מרי תמיד אמרה את האמת, גם כשהאמת הייתה נגדה. היא גדלה בבית סבא וסבתא וקראה להם אמא ואבא, ולא היא לא ידעה שהם סבא וסבתא. היא באמת חשבה שאילו הוריה, אם הייתה יודעת הייתה קוראת להם סבא וסבתא, שהרי תמיד אמרה אמת, דיברה אמת וחשבה אמת.
מעולם לא הגיע דבר שקר אל פיה. גם גופה תמיד אמר את האמת שום דבר במרי לא ידע לשקר.
שהגיע לגיל 14 הכירה את חתנה המיועד. זה שהוריה שידכו לה שבוע לאחר שנולדה. בחור נמרץ, תלמיד חכם, כחוש ורזה ומבט עיניו חלול ומיימי. מרי לא אהבה אותו וידעה, שלא תאהב אותו. היא אמרה לו זאת ואמרה זאת להוריה ולכל מי ששאל-לא בהתרסה ולא במירמור, לא בכעס ולא בתרעומת, אלא בכנות ובשלוות נפש.
מרי קבלה עליה את הדין באהבה, ענווה וצניעות.
חתונתה הייתה צנועה וסבתא טרחה על ארוחה משובחת ליום חתונתה של ביתה נכדתה היחידה. באהבה ורוך לשה את בצק העוגיות מודה לבורא עולם, שברך אותה בבת כל כך טובה. אביה שהיה רב השכונה לבש את בגדי החג שלו והביט בגאווה בבתו שרק נחת וגאווה הסבה לו.
סבתא של מרי לקחה אותה לפני יום החתונה לחדרה, מרי הריחה את ריח הורדים, ששכן דרך קבע בחדרה של סבתה, הביטה בפניה המקומטים של סבתה האהובה ובשערה הלבן וידעה כי עכשיו הגיעה העת לשיחת הנשים. מרי הסמיקה ליבה נחמץ כשסבתה סיפרה לה על ליל הכלולות והצפוי לה בו.
מרי בלעה את רוקה, פניה חוורו ועיניה לבשו תדהמה-לזה, ידעה, לא תהיה מסוגלת. ואף שסבתא הבהירה לה היטב כי מה, שיקרה באותו לילה יהפוך לחובתה ברוב לילות החודש, מרי התקשתה להאמין שתוכל לכך. סבתא, שראתה את חיוורונה של מרי, הוסיפה בקריצה כי את החובה הזאת אינה חייבת למלא בכל פעם שתחזור מהמקווה והיא יכולה ללמדה סיבות ותירוצים שונים ומשונים להתחמק מרוע הגזרה.
אך דבריה אילו נפלו על אוזניים ששמעו שקרים ועל פה שלא הוציא דבר שקר מפיו לעולם. סבתה של מרי הנהנה בראשה בעצב וידעה כי על ביתה-נכדתה האהובה נגזרו חיי נישואין קשים.
חתונתה של מרי נערכה למחרת עם שקיעת החמה. על השולחן הונחו מטעמים ודברי מתיקה. מרי הבחינה בגוש חום מבהיק שהיה שמור לה "זה שוקולד!" אמרה לה בת דודתה, שרה, "אכלי, מעדן שבא רק לפי מלכים". מרי אחזה את השוקולד והכניסה לפיה. טעם מתוק-מר מלא את פיה והשוקולד הפך למעין חמאה חומה ורכה. מרי הושיטה ידה אל הקערה ואכלה כמעט את כל השוקולד שהיה שם.
לאחר כשעה מרי חשה בראשה, היא שלא ידע כאב ראש מהו, חשה בכאב עז. דמעות מלאו את עיניה, האור שדלק בסלון סבתא הפריעה לעיניה ואף הגביר את הכאב ובחילה עלתה בגרונה. מוזמני החתונה חשבו כי זו ההתרגשות שמלווה את הכלה לפני ליל הכלולות-אך לא הייתה זו ההתרגשות- זה היה כאב נורא ובלתי נסבל. מרי הובלה לאחר כבוד לחדר שיועד לה ולבעלה, סבתא פשטה את שמלת הכלולות שלה, חבקה אותה ונחמה אותה שגם למחר יבוא לילה.
בבוקר התעוררה מרי לצד סבתה, שנשארה לשמור עליה כל הלילה. עוד באותו יום בערב, כשישבו לסעודה הערב, הבחינה מרי בקערת השוקולד שנשארה מליל חתונתה-היא נזכרה בטעם הערב, הושיטה ידה לקערה ולקחה מלוא החופן מהחום הזה. לאחר כשעה שוב נתקפה מרי במיחושי ראש קשים ושוב בלתה את הלילה לצד סבתה. אך בשונה מליל האתמול מרי הבינה כי הכאב העז, שתקף את ראשה, קשור לקוביות החומות המתוקות והמרירות שאכלה.
ומרי, שתמיד אמרה את האמת ששאלו אותה, ידעה גם לא להגיד מאום שלא שאלו אותה ולכן הבינה שישועתה היא באותו שוקולד מתוק ומר. היא הסתובבה ברחובות העיר העתיקה עד שמצאה חנות דברי מתיקה ובה שוקולד. היא הוציאה את מיטב כספה על המתוק מר הזה וכך בכל לילה אכלה מהשוקולד וחכתה לכאב. היא לא שיקרה וכשהכאב תקף אותה ממש לפני השינה הייתה סבתה מעלה אותה על מיטתה וישנה לידה עד הבוקר.
עשרים ושש שנה הייתה מרי נשואה. עשרים ושש שנה של ערבים, שהתחילו מתוק ולאחר מכן המשיכו בכאב ולבסוף נסתיימו בשנת לילה מתוקה, בלא שנצטרכה לעולם לקיים את חובתה כאשה לבעלה. ובכך שבמשך כל אותן עשרים ושש שנה גם לא הצטרכה מעולם לשקר שהרי הכאב, שהוזמן מראש על ידי מרי, הצילה מחובתה כאשה לבעלה.