הבדידות

הבדידות עטפה אותו מכל הצדדים. גם מצד אחד, וגם מצד שני. לא היה לו על מה, או למי, להצטדק. העפרון התגרה בו. קח…קח…קח… אותי. למה אתה לא לוקח אותי, אני כבר לא מספיק טוב בשבילך? אתה לא מספיק טוב בשבילי?
המלחמה הקטנה עם הקולות – הם תמיד ניצחו. הוא לרוב נסוג, לפני שהספיק באמת להילחם.
קח…אתה יותר זקוק לי, מאשר אני – לך.
תכתוב מילה, שתיים, שלוש, ארבע.
לא, נו, עוד פעם אתה בשלך. כן, זאת לא יצירת מופת, שכח מזה, אבל… היא שלך, היא אתה.
אתה מילים. אתה תסריט לא מוצלח של אלוהים. פלצני מידי.
כל המעשים האילו שלך…לפגוע ואז לוותר.
ולבכות.
אוי, כמה לבכות.
ולכתוב.
את הבכי. את הכל.