מה לעשות, החיים קשים! – פרק 2

****נקודת מבט טום****
כשנכנסתי לכיתה כל (אבל כל ) העניים ננעצו בי . שגרה .. בהתחלה הייתי מזה מפודח מזה אבל אחרי זה כבר התרגלתי לגמרי..
התיישבתי במקומי וחשבתי רק על הנערה שהתנגשתי בה במדרגות, לפני 5 דקות .
חצופה.. מי היא שתצעק עלי??! זה שהיא יפה ,לא אומר שיש לה רשות לעשות את זה ו- – רגע, אמרתי שהיא יפה?! מה יש לי?! רייצ'ל יותר יפה ממנה! אוקיי היא לא.. היא סתם ברבי מפוחלצת סוג ד'…
השענתי את ראשי על הקיר ונזכרתי במה שקרה לאחר שהנערה רצה לכיתתה – רציתי לעלות במדרגות לכיתה שלי אבל ראיתי שהמחברת עם ציור הורד האדום שציירה (והרסתי לה אותו..) , היתה על המדרגות בצד. הרמתי אותה ולאחר חשיבה קצרצרה דיפדפתי בה . היו שם מליון ואחד ציורים מדהימים, כמו תמונה ממש, ולידם הקדשות , ואז הגעתי לחלק של כתב בלתי מזוהה.. קירבתי את המחברת אל עניי וניסיתי לזהות את הכתב. ' זה עברית!!' חשבתי לעצמי, 'ואני יודע עברית!' (נולדתי בישראל ולאחר 5 שנים עלינו לניו יורק .. אז.. אני מבין קצת את השפה..)
התחלתי לקרוא בחיוך אך הבעת פניי השתנתה באחת. היא כתבה נורא יפה , זה גם נראה סוג של יומן , לפי הכתיבה , אבל מה שהיה כתוב שם הוא נוראי..
היא לא ניראת אחת כזו שזה מה שקרה וקורה לה..
בסיום היום, כשיצאתי מהבצפר, ראיתי את אותה נערה , יושבת באוטובוס עם 4 בנות איתה, כנראה חברות שלה , וצוחקות . היא לא מתייחסת למה שקורה לה בחיים שהם לא בצפר כנראה ..
כשהגעתי הבייתה, הוצאתי את המחברת מהתיק והמשכתי לקרוא, מזועזע מעט.
צלצול הטלפון הקפיץ אותי והחזיר אותי למציאות. עניתי לטלפון בחולמניות כי עדין קראתי מהמחברת..
"טום?" ענה לי קול של בת , די מוכר
"כן, מי זה ?" שאלתי וסגרתי את המחברת,
"אהה.. זאת זאתי שהתנגשת בה היום והפלת לה את כל הדברים ואמרת שהיא מציירת יפה . דווקא. " אמרה הנערה בקול משועשע .
"אה . אוקיי , מה רצית?" שאלתי ומיד התחרטתי על זה . למה אני מגעיל אלייה? מה היא עשתה לי בדיוק?
"אידיוט.." מלמלה חרישית ואז אמרה בקול רם יותר "הנחתי את המחברת שלי , עם הציור של הורד האדום, בצד המדרגות, ראית אותה אולי? לקחת אותה? אם תראה אותה תביא לי אותה טוב? זה ממש חשוב לי.." אמרה בקול מתחנן מעט ומודאג הרבה .
"בסדר.. עד כמה זה חשוב לך ?" שאלתי באדישות מזוייפת,
"בוא רק נגיד , שאני מעדיפה להיות מוקפת בקניבלים , זומבים וערפדים מאשר שמישהו יראה מה יש במחברת הזאת.." אמרה וגיחכה בעצבנות.
"טוב.. איך קוראים לך?" אמרתי , למרות שהיה כתוב בדף הראשון של המחברת-
'שייך לנועה רובינסון!'
"נועה ברייב , יא' 1 ." אמרה ושמעתי צעקה מעומעמת מהצד שלה.
היה שקט ואז היא צעקה בחזרה- "אוקיי!! אני באה!! "
ואמרה לי – "אני חייבת ללכת ביי." וניתקה .
מוזר..היא אמרה ברייב , אבל במחברת היה כתוב רובינסון..
שיהייה…
נשכבתי על המיטה על הגב והבטתי בתיקרה .
מוזר.. היא בטח לא יודעת מי אני.. אחרת , היא לא הייתה מדברת אליי כמו שדיברה , והיא הייתה מתחנפת \ מגמגמת \ מצחקקת בדביליות..
יש לה כישרון בציור .. מאוד..
מעניין אם יש לה חבר..
מה?!!!
מה יש לי לעזאזל?!
למה זה אמור לעניין אותי אם יש לה חבר או לא?!
אה וואלה. קרייג אמר שהן חבורה של לא קשורות , ושאין לאפחת מהן חבר כי "מי יירצה אותן ? ! " אמר קרייג וגיחך. לא עניתי לו..
קמתי מהמיטה ורציתי לעשות סיבוב. הטלפון שלי צלצל . עניתי בעודי יורד במדרגות.
"בייבי? הכל בסדר? שמעתי שמכוערת אחת נתקעה בך יום! הכל טוב? אתה מרגיש בסדר? מי זאת הייתה? אחת מהלא קשורות? זאת עם השיער השחור כאילו? "
אמרה רייצל בקול מודאג-פרחי-מפגר-מכוער שגורם לי לרצות להקיא.
'לא כאילו באמת'.. חשבתי לעצמי אבל אמרתי "הכל טוב , באמת, אפחת לא נתקעה בי , אני נתקלתי בה בטעות. " הרגעתי אותה בכעס וניתקתי.
היא התקשרה אחרי 2 שניות.
"טומי? השיחה התנתקה פתאום ! אני אספר לקרייג עלייה , והוא יטפל בה כבר ו – – "
אמרה רייצל .
"דבר ראשון- קוראים לי טום! לא טומי!
דבר שני – אני ניתקתי את השיחה .
דבר שלישי – את לא הולכת להתקשר לאף אחד !" אמרתי לה בכעס.
"אבל למה בייב ? " שאלה בקול מתחנף ומפונק.
"כי אני צריך ללכת . סורי על זה . ביי" אמרתי וניתקתי . לא התכוונתי כמובן ל'סורי ' שאמרתי..
עליתי על אוטובוס , והלכתי אל הרכבת התחתית, וירדתי כשאני במנהטן, והלכתי משם אל אחד הבניינים הלא-כל-כך-מרשימים-ביופיים .
נכנסתי לבניין , ועליתי לקומה שאני צריך.
שם, חיכו לי כבר שון , דן, טובי וג'יימי, ועוד 5 בנות. החלפנו כיפים, ועמדנו במקומותינו. ג'יימי הדליק את המוזיקה והתחלנו לרקוד. אל תחשבו שאני גיי או משהו, כי גם בנים רוקדים!
אנחנו רוקדים שם ברייק-דאנס, סתם לכיף. לפחות פעמיים בשבוע כל אחד מגיע לכאן ואנחנו רוקדים.
זה כיף , זה משחרר, וזה מוציא עצבים מהר ..
לאחר סיום הריקוד, שון אמר לכולם שמתחילים עוד מעט ריקוד חדש, ושאפשר להביא חבר שמתעניין.
כן. הוא נשמע כמו מורה או משהו הא? כי הוא ה'מנהיג' שלנו , אפשר להגיד את זה ככה…
לאחר שרקדנו , שון אמר שהוא צילם אותנו רוקדים והוא מעלה אותנו לאינטרנט.
"מה?!!!!????????" כולנו אמרנו ונשארנו עם פיות פתוחים.
שון גיחך ואמר "סגרו סגרו ת'פה.. יש פה מלא זבובים.. " צחקנו איתו והלכנו. ככה זה הולך כל פעם בערך.
הגעתי הבייתה ולאחר מקלחת טובה, נרדמתי מיד.
****נקודת מבט נועה****
כשהגעתי הבייתה , רציתי לכתוב ביומן מה קרה היום אבל נזכרתי שאיבדתי אותו.
עליתי לחדר שלי ועשיתי שיעורים וירדתי לאכול משהו. בשש וחצי כבר נרדמתי . אני לא יודעת מה יש לי בימים האחרונים.. אני *מתה* מעייפות! וזה לא שאני עושה משהו מיוחד..
התעוררתי מצעקתו של אבא שלי , שקרא לי .
בחוסר חשק הלכתי אל המטבח , איפה שהוא היה.
"תכיני אוכל. ושיהייה טעים !" פקד עליי אבא .
"אבל אני בדיוק ישנתי !" אמרתי בקול צרוד מעט מהשינה, ושפשפתי את עניי, כדי להוריד מהם את קורי השינה.
פתאום הרגשתי משהו כואב על הפנים והועפתי הצידה על הריצפה. הוא סטר לי..
"לא מעניין אותי אם ישנת! מה שמעניין אותי זה שתכיני לי אוכל ! ועכשיו!!" אמר ובעט בי .
התגוננתי , ולאחר שהוא ראה את פניי המדממים הוא צחק ואמר לי לשטף את פניי , כי "אני לא רוצה דם באוכל שלי!!" . גררתי את עצמי למקלחת ובמהירות שטפתי את פניי והכנתי אוכל .
הכנתי לו פיצה.
הוא לא אהב את זה והרביץ לי .
הכנתי לו פשטידה .
הוא לא אהב את זה ובעט בי.
הכנתי לו ספגטי בולונז .
וכמובן שהוא לא אהב את זה , זקר את זה עליי , צחק , אמר לי לנקות את זה , והכה אותי .(כמובן..)
לבסוף הוא אמר לי להזמין לו מקדולנדס. נאנחתי והזמנתי מקדולנס בשבילו. כשזה לו הגיע תוך 5 דקות , הוא שאג עליי "למה הם מאחרים?!!!?!?!?!?!?!?!?!" .ברור שיכולתי לענות לו.
התקשרתי (שוב) אל מקדולנדס, ושאלתי מה עם ההזמנה שלי. הם אמרו שהיא יצאה לדרך כבר (ההזמנה..)
לאחר 4 טלפונים נוספים אליהם, כי אבא היה רעב ורצה כבר אוכל , הם שאגו עליי ואמרו לי שזה בדרך . ניתקתי וחשבתי לעצמי ' איזה כיף לי! כוווולם שואגים עליי..!!'
הצלצול הגואל של הדלת נשמע , ושילמתי לשליח והבאתי לאבא את האוכל . עמדתי מולו בזמן שאכל , מחכה לפקודה נוספת.
הוא עצר מאכילתו והביט בי . פתאום , כל האוכל שהיה בפיו, היה עליי. איככ..!!!
"את רואה?! את גורמת לי להקיא !" אמר ובעט בי אל חדרי.
התקלחתי , והסתכלתי איך כל האוכל שהכנתי, וכל האוכל שהיה בפה של אבי , מתנקז אל חור הביוב הקטן שבאמבטיה..
'בטח יש שם כבר סתימה מכל האוכל הזה..' חשבתי לעצמי , בזמן שקירצפתי את גופי טוב-טוב , עד שהוא היה אדום.
נרדמת בסופו של דבר ב11 בלילה, והבנתי . – 'בגלל זה אני כל כך עייפה כל יום!!'
באמצע הלילה (ב 2 בלילה,..) אבא שאג עליי שאני יבוא לחדרו.
ניגשתי לשם במהירות והוא אמר " את יודעת מה מתחשק לי לעשות? " שאל, ואני התכווצתי .
"בואי אני יראה לך !" אמר, וזה התחיל שוב.
התעוררתי בבוקר , ומיהרתי לבצפר. כשהגעתי לכיתה , 5 דברים נפלאים קידמו את פניי.
אחד – קרייג, חבר של טום, שהרביץ לי כי *אני* נתקלתי בטום. (לך תמות)
שתיים – רייצ'ל , חברה של טום , שהעיפה לי כאפה , כי נתקלתי בטום (לכי תמותי )
שלוש – קריג , שהרביץ לי שוב , כי החזרתי לרייצ'ל בעיטה בבטן (אתה לא מת כבר?!!?!?!)
ארבע – רייצ'ל וקרייג , שהרביצו לי ביחד , כי סתם התחשק להם . (ב'אנה, אתם לא מתים?!!?!? מה, אתם בני אלמוות ולא ידעתי?!!)
וחמש – המחברת שלי , הייתה על השולחן שלי . עם פתק – "מצאתי אותה! תגידי תודה ! –טום:)) "
קימטתי את הפתק ואמרתי בשיניים מהודקות ובשקט "תודה בתחת ש'ך .." וזרקתי את הפתק לפח . הלכתי לשירותים עם התיק בידי ,(והמחברת בתוכו..) ונכנסתי לאחד התאים. כתבתי את כל מה שקרה לי אתמול והיום . הכל.
הכנסתי את המחברת לתיק ויצאתי לשטוף את פניי. הן נראו נורא. הוצאתי מתיקי ,איפור, ולאחר ששטפתי את פניי, שמתי מייק אפ עליהן (על הפנים..) והן נראו לאחר מכן כמו חדשות .
בהפסקה , ישבתי עם קייט ,לין , רוז , וסיד בשולחן בקפיטריה, ואכלנו ודיברנו.
"היי, יש לך משהו על היד.. " אמרה פתאום לין, ולקחה את זרועי אלייה כדי לבדוק אותה. כשראתה שה'משהו' הזה לא יורד, היא הבינה שזה מכה .
"נועה, מה קרה לך?" שאלה אותי, פעורת עניים.
"אוי נו, נפלתי במדרגות אתמול .. זה כלום , באמת.. "אמרתי וחייכתי.
"אבל- – "
"אני צריכה ללכת . " אמרתי וקטעת את לין.
קמתי ממקומי, וראיתי שטום ישב בשולחן ליידנו והקשיב לכל השיחה . הבטתי בו לרגע והוא הסתכל על היד שלי, איפה שהפצע.
מיהרתי לכיתה , וכתבתי את זה . את מה שקרה בקפיטריה . כשיצאתי נתקלתי בטום. אמרתי הון פעמים סליחה כשראשי מופנה אל הרצפה , ורציתי לרוץ משם , אך ברגע שעשיתי זאת , הוא תפש בידי .
איפה שהפצע .
זעקתי מכאב והוא מיהר לשחרר את ידי .
"לא אמרת תודה . " אמר לי וחייך .
"היית מת!" החזרתי לו והסתובבתי ,
"ממה זה קרה?" שאל אותי פתאום וקפאתי.
"חשבתי ששמעת . נפלתי אתמול במדרגות !" אמרתי וקולי רעד מעט.
"ועכשיו באמת ." אמר והרצין .
"עזוב אותי…" אמרתי בלחש ורצתי משם.