שאלה של ילד..

אי שם.
בדממה הכי עמוקה.
בפינה הכי חשוכה.
בחושך הכי שחור.
כשהבכי רק רוצה לחזור.
כששום דבר שאפשר לראות.
לא נותן שום חשק להמשיך לחיות.
בפינה הזו יושב לו ילד.
שהחיים טרקו בפניו כל דלת.
שהכאב לא מרפה ממנו לשניה.
והדממה רק הולכת ומעמיקה.
והילד.
הילד רק רוצה לצרוח.
שהוא פשוט רוצה לברוח.
שנמאס לו מכל הייאוש,האכזבות.
נמאס כבר מהמחשבות והתקוות הכוזבות.
שכולם נטשו והשאירו אותו להתמודד.
ושהלב כבר לא יכול והוא מתמוטט.
כי אף אחד בכאב לא מבחין.
והוא רוצה שהעולם ידע,שיבין.
שיבין שגם לו קשה,שגם לו כואב.
שגם לו יש לב.
ובסוף היא יחליט.
ובסוף הוא יגיד.
שליבו פשוט נקבר.
תחת כמויות של דמעות ועפר.
והלב כבר הפסיק לצרוח.
כי לא נשאר לו כבר כוח.
אז הלב מת,והגוף המשיך.
המשיך עד שהיום החשיך.
ובחושך לבד,בתוך כל מה שהילד שואל.
הוא מבין,שהמוות הוא היחיד שגואל.