השינויים הקטנים שמשנים הכל פרק 1

"את מוכנה?" אמנדה שאלה "כן, בפעם המאה " גיחכתי , היא התחילה לקלוע לי צמות "אמנדה, אני בסדר , אני אוהבת את השיער שלי פזור" חייכתי אליה, השתחררתי מאחיזתה בשיערי , היא חייכה ודמעות עלו בעייניה " הבטחתי לעצמי שאני לא יבכה.. אבל אני אף פעם לא עומדת בהבטחות כאלה " צחקתי וחיבקתי אותה , המונית כבר הייתה בחוץ אז ניסיתי לזרז אותה "אני חייבת כבר לזוז, אמנדה.." אמרתי בשקט "אוי איך ההורים שלך היו גאים בך עכשיו " היא התעלמה ממה שאמרתי "להתראות, אני יפגוש אותך בחג המולד " התחלתי לצאת מהבית "אל תשחכי לשלוח מכתבים" היא צעקה ממאחורה , אבל אני ידעתי, אני בחיים לא ישכח .

כעבור שעתיים של נסיעה הגענו, יצאתי מהמונית, עמדתי כמה שניות ופשוט נשמתי את האוויר שכל חיי רציתי לנשום , הסתובבתי ולקחתי את המזוודות, שילמתי לנהג ונכנסתי בשער המרהיב "אוקוורד" מילמלתי לעצמי את הכיתוב שהיא חרוט עליו , נכנסתי לבניין הגדול, עליתי במעלית, וחיפשתי את מספר החדר שלי "35 , 35 ,35 " מילמלתי לעצמי עד שמצאתי את החדר, נכנסתי אם חיוך גדול מרוח על פני , ראיתי ילדה בגילי, גבוהה רזה , בלונדינית אם עיינים תכולות, אבל לא עיינים תכולות שמחות, אלה עיינים עצובות , "היי" אמרתי "היי" היא אמרה בשקט מסתורי "אני אן " הוספתי "ויולט" היא אמרה "הכל בסדר?" שאתי "כן" היא ענתה ביובש , התחלתי לפרק את המזוודות שלי לארון "אממ,טוב, שמעתי שיש בכל תחילת שנה מסיבה ענקית,זה נכון?"
שאלתי בסקרנות "כן" היא שוב אמרה ביובש "אז.. את רוצה שאני יעזור לך להתארגן או משהו?" שאלתי "נראלך שאני באה?" היא שאלה "אממ … לא יודעת" עניתי "אז לא " היא ענתה והלכה למקלחת , אוקיי… חשבתי לעצמי , התחלתי להתארגן, רציתי לעשות רושם ראשוני טוב, אבל אין לי כלכך הרבה בגדים, אז לבשתי טייץ שחור וגופייה רחבה לבנה, סירקתי קצת את שערי, והתכוונתי לצאת, אבל נעצרתי " את בטוח לא רוצה לבוא?" היא הנידה את ראשה ואני יצאתי , 'היא קצת מוזרה , מעניין למה היא ככה' חשבתי לעצמי , נכנסתי לאולם הגדול שבקע ממנו מוזיקה רועשת , היו שם המון מתבגרים שרקדו והשתכרו, "מה קורה בובה?" איזה בן ניגש אלי , הוא היה נראה שיכור מאוד , הוא היה גבוה אם שיער חום ועיניים ירוקות, שרירי ואת האמת הוא היא חתיך "הכל בסדר…" אמרתי והתחלתי להתקדם , וגם הוא (לכיוון אחר).