החיים לא תמיד יפים פרק 1

החיים לא תמיד יפים אבל אצלי הם תמיד אומללים. אני לא יודעת למה אבל יש לי תחושה שה' שונא אותי. אתם חושבים שאני מגזימה? אם אני יספר לכם את כל מה שקורה לי אז לא תחשבו כך יותר, וזאת עובדה. אני יתחיל מזה שהחיים שלי יותר מדי שיגרתים כלום לא משתנה הכול אותו דבר וזה די משעמם.
מביסודי ועד כיתה ז הייתי בין המקובלות וזה לא כיף כמו שאתם חושבים. אולי כדי שאני יספר לכם הכול (טוב אולי לא הכול אבל יש דברים שצריך לדעת).
מכיתה א אני ילדה ביישנית אבל תמיד היו לי הרבה חברות, בכיתה ז גילתי שבאת יש לי הרבה חברות אבל לא כולן היו… במילים יפות לא כולן היו תמימות, תמיד אמרו לי שהחבורות שלנו לא ממש טובה בשבילי ושיש לי עוד חברות חוץ מהן אבל לא הקשבתי להם וזו הטעות הכי גדולה שעשיתי כי בכיתה ז רבתי איתן על הדבר הכי שטותי שיש בעולם ובגלל זה הן הרסו לי את החיים. אני חושבת שכדי להרחיב קצת אז… בבוקר כשיצאתי מהבית הן כבר חיכו לי בחוץ (הנחנו תמיד הלכנו ביחד לבית הספר), לורן שוב התעצבנה שאני מאחרת (לורן הייתה המנהיגה וכולן הלכו אחריה כמו צבא של רובוטים אבל אני והיא הינו החברות הכי טובות עשינו הכול ביחד לא נפרדנו לשנייה אולי זה נשמה מוגזם אבל זה נכון). בהפסקה הגדולה ראיתי את רוני יושבת לבד ובאותו הזמן לורן וצבא הרובוטים הלכו לשירותים, (שהיא לא תסדר את הסער, באמת).
"רוני למה את לבד?" שאלתי אותה. "סתם אין לי אם מי להיות" היא אמרה במבט עצוב. "אז אני יכולה לשבת פה? אני יארח לך חברההה"
אמממ…. כן למה לא"
אני ורוני דיברנו ואז לורן באה והיא קצת התעצבנה שאני יושבת עם רוני כי היא ילדה לא ממש מקובלת וזה לא ברמה שלה "אביגיל מה את עושה איתה? בואי מהר ליפני שיראו אתכן יחד"
"מה?" לא הבנתי מה היא רוצה "היא חברה שלי ואני ישב איתה כמה שאני רוצה גם אם יראו אותי!"
"אביגיל תבחרי זו הוא היא הוא אני" רציתי לבכות כשהיא אמרה לי את זה "אני לא מאמינה שאת אומרת את זה, חשבתי שאנחנו החברות הכי טובות "
"אם את תעשי את הבחירה הנכונה אנחנו נשאר חברות"
"אני בוחרת ברוני"
"מה?!"
"לא שמעת, אני בוחרת ברוני"
"זו הטעות הכי גדולה שאת עושה, ואת עוד תצטערי על זה כי הנקמה בדרך!"