ציידת-פרק 9; ג'סיקה הארפר.

היא לחצה על דוושת הגז עד הסוף והוטחתי לאחור מההדף, אני לא חושבת שזה היה רעיון טוב לתת להם בונוס. קול מוקלט נשמע מהרמקול:
"כאן גנימדס, נושא גביע זאוס. וכשאני יוצא לקנות יין לאדון השחקים, אני לא שוכח לחגור גם מאחור!" תאמין לי גנימדס עם המהירות שהן נוסעות תהיה בטוח שכולם יחגרו.
הסתכלתי מסביב, מחפשת את החגורת בטיחות במקום זה מצאתי שרשרת שחורה גדולה ששימשה כחגורה. בנתיים שהזקנות רבו על השליטה על המונית רציתי לספר את מה שקרה לי כשהיינו בסימטא. סיפרתי להם שהבנתי כול מילה שפוזי הוציא מהפה, והתברר שגם הם הבינו.
"תקשיבו אנשים זה מזה מוזר אבל זה נכון" אמרתי.
"מה קרה?" שאלה ליזי.
"נכון כשהיינו בסימטא?" שאלתי. "אז שפוזי הזמינה את המונית המפחידה הזאת שנוסעת מעל 280 קמ"ש" הדגשתי את המילים האלו בשביל לרמוז להן שהן נוסעות יותר מידי מהר אבל כמובן הן התעלמו, איך לא? "כשפוזי קראה למונית…או מה שזה לא יהיה, אני הבנתי כול מילה שהיא אמרה" אמרתי בקול מודאג קצת. לרגע חשבתי שהם יתחילו להתפוצץ מצחוק או לקרוא לאנשים הטובים שישימו עליי כותונת וישימו אותי החדר מרופד. אבל אז,
"גם אני" אמרה ליזי.
"היי, גם אני" אמר ריילי.
"קול! גם אני" קראה קייטי.
פוזי רק גלגלה עניים כאילו אנחנו ילדים בכיתה א' שחוזרים על אותו חומר ישן.
"אני לא הבנתי" אמרה אנני. פוזי הסתכלה עלייה בעניים מצומצמות "המממ….מעניין".
הזקנות פשוט נהגו במהירות האור, בנסיעה הזאת ליזי הספיקה להקיא שתי פעמים וריילי הספיק גם להקיא פעם אחת, למרבה המזל היו שם שקיות הקאה ופחי אשפה ששורפים את השקית, כנראה הם היו כבר רגילות לנוסעים מקיאים כי הם לא התלוננו.
אני אגיד מה עוד הספקתי לרואת בנסיעה הזאת? הספקתי לדעת דברים מאוד מעניינים על שלשלושת הזקנות.
"זהירות! פניה שמאלה!"אחת הזקנות צעקה, לזקנה הנוהגת "טוב עם היית נותנת את העין סופה הייתי יכולה לראות בלי עזרתך!" התלוננה הנהגת.
רגע, רגע, רגע. לתת לה את העין?
לא הספקתי לשאול שאלות כי הנהגת סטתה הצדה כדאי לא להתנגש באוטובוס שבא ממול, היא התנגשה באיזה שלט אזהרה שהיה כתוב בו "סע לאט!" כמה אירוני, חשבתי לעצמי. הנהגת שיטחה את השלט לפיתה והמשיכה לנסוע כמו מטורפת.
"צרעה!" אמרה הזקנה השלישית לנהגת "תני לי את המטבע של האישה, אני רוצה לנשוך אותו"
"נשכת בפעם הקודמת חמה!" אמרה הנהגת שכנראה קראו לה צרעה
"עכשיו תורי!" האמצעית, סופה צעקה
"אור אדום!, לבלום!". אבל צרעה התעלמה ודרכה עוד יותר חזק על דוושת הגז והמשיכה להאיץ.
אחח אני חושבת שהקיבה שלי עשתה סלטה.חשבתי.
"תגידו אתן מסוגלות בכלל לראות?" שאלתי."לא!" צרחה סופה שנהגה.
"לא!" צרחה סופה שישבה באמצע.
"דאא!" צרחה חמה מחלון נוסע. אני מצטערת שבכלל שאלתי.
"הן עיוורות?" שאלתי את פוזי "לא בדיוק" היא אמרה "יש להן עין".
"עין אחת?"שאלתי "כן" היא אמרה "לכול אחת מהן?" שאלתי שוב ביותר פאניקה.
"לא עין אחת בסך הכול" היא אמרה את זה כאילו זה מובן מאילו.
תקעתי בה מבט של'תגידי-מה-את-רוצה-להרוג-אותנו' ופוזי משכה בכתפייה. כאילו ידעתי שפוזי שונאת אותנו אבל לא עד כדאי כך. "אבל יש בזה צד חיובי" היא אמרה "מה? בזה שאנחנו הולכים למות בידי שלושה זקנות חצי עוורות שהם לא יודעות לאיפה הם נוסעות? וויי איזה כיף לי!" אמרתי בליגלוג.
"אל תזלזלי בהם. הם מאוד חכמות"
"כן אני רואה!" הצטרף ריילי לשיחה.
ולפני שפוזי יכלה לענות לו, אחת הזקנות אני לא יודעת מי עצרה את המונית תודה לאל שתבורך לעד. אחת מהם צעקה "לונג איילנד, מחנה החצויים".

* * *
ריילי:
מה?! איך זה יכול להיות?. חשב ריילי כלא מאמין. ידיעתי! ידעתי שהם בסוף ישלחו ואתנו הביתה, והכול בגלל קייטי. אני אמרתי לה להיזהר, אבל לא, היא לא הקשיבה לי ועכשיו היא הכניסה גם אותי לזה, אני לא לחזור לבית. אני לא רוצה לחזור לבוב-אבי החורג, אמא שלי התחתנה איתו והיא אפילו לא חשבה מזה יעשה לנו, עד עכשיו לא ירדו לי החבורות מהביקור שעבר. בעצם, אני בטח מדמיין את הכול. הוא חשב. כן! אני בטח עדיין ישן, ועוד מעט יעירו אותי. הוא חשב בתקווה.

-ההמשך יבואו-