החיים ע"פ רונה- פרק 4

**לפני שאתם קוראים תרדו ל-'רציתי להוסיף'!**
_________________________________

חזרתי לפיצריה כדי לקחת את התיק שלי,
וראיתי את עידן קם לעברי.
"איפה אלכס?" שאל.
"אממ..הוא הלך."
"באלך לטייל איתי?"
"אממ..יש לך…"
"היא הולכת, זה לא הולך בנינו.." חייך, "אז באלך?"
"אממ..אוקיי."
הלכנו ביחד, בשתיקה.
"לאן נלך?" שאלתי.
"את עוד תראי…"
לאחר הליכה קלה של 10 דקות הגענו למקום שהוא שקט כזה, ואף פעם אין בו אף אחד.
פתאום ראיתי את אלכס,
והוא גם ראה אותי, עם עידן.
הוא רץ, ואני אחריו.
"תלכי מפה!" צעק לעברי והמשיך לרוץ.
"אתה לא מבין! אין ביני לבין עידן כלום! אנחנו רק ידידים, הוא הציע לי לטייל איתו, לא יותר מזה!"
הוא לא אמר כלום, נעצר.
רצתי אליו וחיבקתי אותו.
בינתיים עידן נשאר מאחור, צופה בנו.
"תבין, אני אוהבת אותך, ואני רוצה להיות איתך ולא עם אף אחד אחר!" הסתכלתי לו בעיניים.
העיניים הכחולות שלו נצצו, השער הבלונדיני עם נגיעות שחור התנופף ברוח.
"אני גם אוהב אותך.." הוא חייך.
"אני לא מאמין עלייך, רונה!" פתאום עידן התפרץ לשיחה, "אני אוהב אותך מכיתה ז' ואת אוהבת מישהו שמכיר אותך רק שבועיים?!"
לא ידעתי מה לעשות,
הייתי צריכה להרגיע את העניינים עם עידן, כי אני רוצה שנשאר ידידים.
"עידן. אני חושבת שכדאי שנדבר מחר, בבית הספר." אמרתי לו בשקט.
"אין על מה לדבר!" הוא הלך במהירות לביתו.
"אני מצטער על הכול." אלכס הוסיף.
"אין לך על מה להצטער. אני פשוט צריכה קצת לחשוב מה לעשות. כי אני לא רוצה שעידן יפגע,"
"זה בסדר, " אמר. "נתראה מחר."
הוא הלך.
***************************************

לא הצלחתי לישון כל הלילה,
חשבתי וחשבתי מה אני אגיד לעידן, איך אני אשלים איתו,
לבסוף….לא הגעתי לתשובה. מה שיהיה יהיה.
הגעתי לבית הספר מוקדם, הייתי במתח מכל מה שיקרה ורציתי לסיים עם זה כמה שיותר מהר.
"רונה?" עידן קידם אותי עם חיוך גדול על פניו.
"עידן?" הופתעתי.
"אני ממש מצטער על מה שקרה אתמול, הייתי מבולבל ו…."
"זה בסדר, אני זו שצריכה להתנצל." חייכתי אליו חיוך קטן.
פתאום שתיקה השתררה בנינו.
הוא הסתכל אל תוך עיניי ואני אל עיניו.
והוא התקרב אליי ואני אליו, לא באמת ידעתי מה אני עושה, הייתי מסונוורת.

-ההמשך יבוא-