אבק כוכבים פרק 5

שדה התעופה היה ענק. מרחבים עצומים בהם מאות אנשים התרוצצו עם תיקים על גלגלים ממלמלים דברים לא מובנים. לא ידעתי איך נמצא משהו במקום הזה אבל קאי כנראה ידע כי כעבור מספר שניות עמדנו מול אישה בדלפק.
"אנחנו צרכים מטוס ל.." קאי התחיל לומר אך השתתק עם מבט מבולבל בפניו. הוא פנה אלי "לאן את רוצה לטוס בכלל?"
"גבוה?" אמרתי בטון לא בטוח שנשמע כמו שאלה
"כן לילה, המטוס ימריא ויגיע גבוה, אבל הוא צריך לנחות. איפה את רוצה שהוא ינחת?" הוא נשמע קצת כעוס אך לא הבנתי למה.
"במקום גבוה?" חזרתי על דבריי, נשמעת מטומטמת למדי. לא יכולתי שיחשוב שיש לי בעיה שכלית כלשהי אז המשכתי "הר גבוה? אולי הכי גבוה?" טוב, זה לא עזר. נשמעתי עוד יותר מטומטמת.
האישה בדלפק חיכתה שנסיים את השיחה בשקט. קאי המשיך לנסות למצוא את המקום שאליו אני רוצה להגיע "הרי ההימליה די גבוהים… ואם את רוצה אפשר ללכת גם ל…" הוא השתתק לרגע ואז המשיך "לדעתי זו אגדה אבל…" פתאום היה לו קול מסתורי "יש שמועה שמספרת על הר אלטום. הוא נמצא באי קטן ונסתר במשולש ברמודה ומגיע עד לכוכבים. אך כמובן שכל מי שניסה להגיע לשם מת." הוא השתתק בפתאומיות.
עיני אורו ופניתי אל האישה בדלפק "למשולש ברמודה בבקשה"
"אני מצטערת" היא ענתה בקול מלא פחד וכאב "אין יותר טיסות למשולש ברמודה מאז… התאונה" היא לחשה את המילה האחרונה כאילו הייתה אסורה.
"תאונה?" אני וקאי שאלנו בו זמנית.
"לפני שנתיים בערך מטוס טס מעל המשולש. מזג האוויר היה נפלא והטיסה הייתה חלקה. עד שלפתע, כשהיו בדיוק מעל משולש ברמודה נשמעו במכשיר הקשר צרחות וזעקות פחד של אנשים. הטייס פנה למכשיר הקשר ואמר בקול רועד 'איך זה ייתכן? זה לא הגיוני? תוציאו אותנו מפה!' ואז הכל השתתק. והמטוס או האנשים לא נראו יותר לעולם" האישה בדלפק סיימה את הסיפור.
בהיתי בה בעיינים פעורות. היא בהחלט יודעת איך לספר סיפור. קאי לא התרשם כל כך אז האישה המשיכה בניסיון נואש לגרום לו להאמין "וזה לא הסיפור היחידי. יש עוד הרבה כאלה. לדוגמה שמעתי על קבוצה של נערים שעשו מסיבה על יאכטה. היא שטה למשולש ברמודה וכולם צחקו ונהנו. כעבור כמה שעות כשלא חזרו, ההורים שלהם הלכו לנמל לראות איפה הם. הם חיכו וחיכו ובשעה 12:00 היאכטה חזרה. אך אף אחד מהילדים לא היה שם. הספינה הייתה ריקה חוץ מהכלב ששט איתם." היא סיימה בקול רועד.
" ניקח את הטיסה הבאה למקום הכי קרוב לשם". קאי אמר. ברור שהוא ניסה להרשים אותי, אך לא היה לי אכפת כי אני אגיע לשמיים בקול מחיר.
"כירצונכם" אמרה האישה והושיטה לנו את הכרטיסים כשדמעות בעיניה. ידעתי שהיא חושבת שזה סופינו.