סיפורו של המחק

סיפורו של המחק

הילד הזה, יהונתן, לשם שינוי, היה תלמיד מצטיין בכיתתו הצנועה. פתר תמיד את התרגילים במתמטיקה במהירות בזק, ענה על שאלות האנסין באנגלית בצורה מדהימה, ואפילו ידע לחשב פעולות חשבון פשוטות. אין טעם לדבר על לוח הכפל. התלמיד הזה, יהונתן, לשם שינוי, ידע שהוא רוצה בת זוג. לכל חבריו היו ידידות, שצחקו איתם, והיו עושים צחוקים לאורך כל 5 דקות ההפסקה, והוא רצה בת זוג. מישהי שיוכל ללכת איתה לסרטים, לנשק אותה מדי פעם, אולי לגעת לה בציצי, הוא רצה את זה. הוא ידע שהוא רוצה את זה, ולא הצליח להשיג. ליהונתן, לשם שינוי, היה גם כושר המצאה. הוא היה טיפוס ממציאן, וידע שהוא שווה משהו. הוא חשב לעשות גלים בעולם המדע המודרני, ואחרי שניסה כל מיני מכונות ואמצעים, הוא הסתכל על השולחן, במהלך שיעור אלגברה, וראה את המחק, די חדש, עטוף בניילון והוציא אותו מהניילון. כתב בעיפרון, ומחק את מה שכתב. כתב שוב משהו ושוב מחק את מה שכתב. ואז עלה לו רעיון. הוא ימציא מחק שמוחק את הכל. מה הכוונה להכל ? להכל.
זה לקח לו כמה ימים ואז אחרי לילות ללא שינה, הוא לקח את המחק שהיה מעט גדול בגודלו ממחק רגיל, והחל למחוק. הוא הסתכל על החדר שלו, וראה גלובוס עומד על מתקן. הוא התקרב בצעדים חרישיים לכדור, והחל למחוק. הוא מחק את אוסטרליה, לאחר מכן את האוקיינוס השקט, אחרי זה את יבשת אפריקה, לישראל הוא הגיע לאחר מכן, ביחד עם כל יבשת אסיה, מחק עוד כמה סימנים כחולים, עד שהכדור היה חלק לגמרי. לאחר מכן, הוא מחק את הכדור, והכדור נעלם לו מול העיניים, במקומו היה אוויר. הוא היה נפעם, ואמר לעצמו שזו ההמצאה הכי טובה שלו. הוא ירד לסלון, ראה את אביו ואמו. והתקרב לאביו. אבא, אני רוצה לנסות משהו, אמר לו. קדימה, בן, תעשה מה שבא לך. הוא התקרב לאביו, והחל למחוק את ידו. מה …? מה אתה עושה …? שאל אותו אביו ונפעם שאין לו יד. אני מוחק אותך, אמר. והגיע לרגליים, לאגן, ולחזה. נשאר רק הראש. ילד שלי, מה ? מה עשית לי …? מירר בבכי האב המחוק. הילד מחק את עיניו, אוזניו, ופרצופו כולו. לפתע האימא, וורדה, הגיעה לסלון. איפה אבא ? שאלה. והילד ענה, הוא יצא החוצה. כבר יחזור. טוב, תגיד לו שאני הולכת לנוח. ובזמן המנוחה הילד מחק כליל את אמו. הוא יתום מבחירה שלו. הילד יצא שוב החוצה. מחק תמרורים, מחק מכוניות, מחק כרי דשא, העולם החל לאט לאט להיעלם, והוא היה מרוצה. המצאתי משהו, אמר לעצמו. הוא חזר לביתו שהיה חצי מחוק, והלך לנוח במעט. הוא שם את המחק בצד, בתוך קופסת פלסטיק. ואז אחרי כמה דקות שמע רחשים מהמנורה. הוא התקרב למנורה, וראה מתחתיה קופסת קרטון שהייתה לו בחדר, הוא ראה שם אנשים זעירים. בננו היקר, תציל אותנו. הוא ראה את אביו ואמו זעירים ומיניאטוריים. וכך גם את כל מה שמחק לאחרונה. מסתבר שהם לא נעלמים לגמרי. מה לעשות ? שאל. תחזיר אותנו למה שהיינו, צעקו לו ונשמעו חלש מאד. הוא הסתכל עליהם בזכוכית מגדלת, החליט להחזיר אותם, אבל לא ידע איך. אז הוא המציא מכונה שתחזיר אותם. רק שהיא לא עבדה לו, אז הוא הרגיש מתוסכל, ניגש אל קופסת הקרטון והתנצל שככה המצב יישאר. לא, אמרו לו. זה לא יכול להיות. אנחנו רעבים וכואבים, ולא יודעים מה הולך כאן, בבקשה.
בסדר, אמר הילד. הכל יהיה בסדר. אז הוא לקח פטיש והחל לדפוק את קופסת הקרטון עד שלא נשאר ממנה כלום. הוא לקח אותה החוצה וזרק אותה לאשפה. באותו זמן, היה חבר טוב של ההורים שהגיע לדירה, לקח את המחק וברגע שהילד חזר לחדר, הוא ראה אותו. מה אתה רוצה ? שאל אותו. כלום, אמר החבר. לקח את המחק והחל באלימות למחוק את הילד. תמחק, תמחק, גם ככה אני לא רוצה את העולם הזה. הוא המשיך למחוק, הוא נעלם, והגיע למקום אחר. אביו ואמו היו מתים מהפטיש. והוא היה שלם עם עצמו, כי ידע שהמציא משהו. החבר הלך ומחק עוד דברים בעולם, הרס, עוני, שליליות. ובסוף מחק את עצמו. המחק נותר בודד על רצפת הכביש, עד שמכונית עברה מעליו ודרסה אותו. לא נשאר ממנו כלום. רק זיכרונות. זיכרונות טובים, ומעניינים. הילד מחוק, החבר מחוק, ההורים מתים. והבחורה ידעה שהיא אוהבת ענבים ירוקים, ולא רצתה ענבים שחורים בשום פנים ואופן. אז המוכר התעצבן עליה, ולא ידע איך לגרום לה לא לשוב אליו. הוא פשוט לא ידע. וזה תסכל אותו. כל יום שישי, תן לי ענבים ירוקים. אבל אין לי. תן לי, תן לי. אבל אין לי. אוי, אם הייתי יכול להעלים אותה ? אם הייתי יכול …