כולנו אותו דבר

בסוף, כולנו אותו הדבר.
נשמות לכודות בגוף אחד שרק מחפשות דרך שונה להתבטא.
כולנו עלה נידף ברוח,
שכל משב רוח שמסיט אותו ממסלולו
יכול להביא לסופו, או לגדולתו.

אנחנו אבודים בתוך עצמנו,
מגנים על הטריטוריה שלנו.
לא מודעים לעובדה שאנחנו עלולים לפגוע במישהו במעשינו.

לפעמים, אנחנו לא שמים לב, ופוגעים במישהו רק בגלל מוצאו,
או מאיפה שהוא בא.
אנחנו לא חושבים לפעמים על אחרים
ולעיתים מתרכזים רק בעצמנו.

אנחנו רוצים להגיד שזה לא אנחנו,
שמה שקורה לא קשור אלינו.
אבל כל עוד שזה קורה בסביבתנו,
אסור לנו להרים ידיים או לקחת צעד אחורה.

אנחנו צריכים כל הזמן להילחם.
כל חיינו הם מלחמה אחת גדולה,
גם בילדותנו,
וגם בבגרותנו.

הלוואי שנהפוך ליותר אכפתיים,
שנחשוב לפני שאנו מדברים.
שנדאג אחד לשני.

אולי, אם כל אחד ידאג לזה בתוך עצמו,
העולם שלנו יהפוך למקום טוב יותר…