בין כתלי בית החולים פרק ל"ה

שניהם הגיעו לתחנת בריאות הנפש ומאחר וד"ר גיל הכיר היטב את כל הצוות נתקבל בשמחה ובסבר פנים יפות.

מנהל התחנה הפרופסור לזר ביקש משניהם להיכנס למשרדו ונעל את הדלת.

הוא הושיט יד לגל וכמובן גם לד"ר גיל והחל לשאול שאלות השייכות לטיפול כאן בתחנה.

בסיימו את השאלות חייך לעבר גל ובישר לה שתוך זמן לא ארוך יתבהרו לה כל אותם אשר טרם הצליחה לזכור.

גל הודתה לו מאד מאד והוא ביקש ממנה כי תיכנס לחדר הסמוך שם אמורה להתחיל כל רגע קבוצת התמיכה בניהולו של הפסיכיאטר הראשי.

היא נפרדה משני האישים ונכנסה לחדר התמיכה.

ההרצאה הייתה ארוכה ומאד מעניינת היא הכשירה את אותם אנשים אשר לקו בזיכרונם מסיבות אלו ואחרות לנתב את הזיכרון עם המון שלווה ורוגע.

כולם יצאו מחדר ההרצאות ורק גל נותרה בגפה עם המרצה.

מאחר והיא הצטרפה לקבוצה רק עתה הוא שאל אותה שאלות ספציפיות לגבי הזיכרון.

כעבר כמחצית השעה כשהיא שוהה לבדה עם המרצה בחדר ההרצאות שוחררה גל ובשמחה רבה הצטרפה לד"ר גיל ושניהם יצאו מהמקום.

"גלוש שאל אותה גיל כיצד התרשמת בפעם הראשונה מההרצאה ובכלל מצורת התמיכה"????

"גיל לדעתי אינני מצליחה לצאת משם נשכרת"

"והכוונה שלך מהי???"

בוא ניכנס לאוטו ואספר לך בפרוטרוט""

ד"ר גיל חיבק אותה ושניהם הגיעו לאוטו והוא החל בנהיגה.

"לאן את רוצה לנסוע גלי המתוקה שלי"????

"הביתה" "ואוו לא בא לטייל מעט לא בא לך לקנות משהו אלא ממהרת ישר הביתה"??? "הביתה" חזרה על עצמה.

הוא נסע הביתה ושניהם נכנסו למעלית וממנה לתוך הדירה.

" יש לי משהו מאד חשוב לומר לך גילוש שלי"

"אוקי אני ממתין ועל פניו נראה שהמשהו הזה הוא מאד מאד מרגש אות

"אני מבקש ממך כי תואילי לספר לי את המשהו מאחר וזה נראה לי שינוי דרסטי בזיכרון שלך"

"אכן קח אך אנא בוא נשב במטבח וננשנש משהו כדי שאקבל את הביטחון להתחיל לספר לך על מה דברים אמורים"

גיל חיבק אותה חזק חזק וחיפש את שפתיה שכה אוהב לאהוב כששניהם הולכים למטבח.

גיל הכין כוס קפה לגל ולו ושלף מהמזווה שקיות מלאות של נישנושים .

הוא תפס את מקומו לידה ליטף את שערותיה והמתין לבאות.

המשך יבוא