נקמה מתוקה פרק -18-

הפרק האחרון… אני מקווה שנהניתן.. כמו שאני נהנתי…
אז ככה לפני שאתן מתחילות לקרוא… כן, אתן תכחו רגע, זה לא יהרוג אתכן..
אפריל..שלא תעיזי לחשבו לגלגל את העכבר!!!!!!!!!!!!!!!!
טוב, אז ככה.. לפני שכולכן מתחילות לקרות.. וכולכן לחוצות ומתות לדעת מה קרה!! אני רוצה שכולן תכנסו ליוטיוב ותחפשו את השיר של דיוד ארצולטה.. A little too not over you
אני דורשת שתפתחו את יוטיוב ותקשיבו לשיר תוך כדי קריאה!!השיר הזה מרגש וכל כך מתאים לסוף הסדרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אז עכשיו שכולכן עם המוזיקה (ואולי גם סכינים שלופים אם אני לא אסתום)
קראו נא את פרק 18..מוחחחחחחההההה

פרק -18-

קלייר נכנסה לביתה והסתכלה על המקום המסודר, היא הרגישה ששנים לא הייתה בו. הבחורים של וולדימיר נכנסו לתוך הדירה והתחילו לחטט בו, מוצאים מגירות וחפצים מתוך הארונות.
קלייר הסתכלה בזעזוע על וולידמיר שחייך למראה ההרס שהתחיל להיגרם עד שאמרה בזעם, "תגרום להם להפסיק או שאני בחיים לא אביא לך את הסרטוט."
וולדימיר הנהן בראשו, מלמל כמה מילים הרוסית והבחורים הפסיקו במסע ההרס בבית.
"אז, קלייר," שאל וולדימיר בחיוך, "איפה הסרטוט המופלא?"
קלייר בלעה את רוקה ואמרה, "רגע אני אלך להביא אותו הוא נמצא…" היא השתתקה. קלייר ראתה את וולדימיר מסתכל עליה בחשדנות ואמרה במהירות, "הוא בתוך המגירה המוצפנת שלי, בחדר השינה שלי." והיא צעדה לעבר חדר השינה שלה. היא חשבה שתספיק להתקשר למשטרה עד שתביא אזה סרטוט מתוך המגירה."
היא נכנסה לחדר והוציאה את הפלאפון השני שלה מתוך מגירת התחתונים שלה וחייגה במהירות למשטרה, היא חיכתה מספר שניות ובדיוק כששמעה קול עונה הפלאפון נזרק לה מהיידים. קלייר צרחה בפחד כשראתה את וולדימיר מסתכל עליה בחיוך מאוכזב.
"לא באמת חשבת שאני אאמין לך כשאמרת שאת הולכת להביא את הסרטוט, הייתי צריך לחשוד שאת לא באמת יודעת איפה הסרטוט. ומכיוון שאת לא יודעת אין לי שום צורך לטפל בדארק."
קלייר ראתה את וולדימיר מוציא אייפון מכיס מכנסיו ומתקשר, לפתע הבזק זיכרון של אביה נמצאים במסעדה. היא נזכרה שביקש ממנה שתראה לו את השרשרת מפתח. היא הוציאה את השרשרת ונתנה לו להחזיק, הוא הסתכל בו וכעבור כמה שניות החזיר לה אותו.
הבזק נוסף של אביה בחלום, "אל תסמכי על אף אחד… יש דבר אחד שאת צריכה לדעת, הסרטוט נמצא בליבך ביחד עם מה שהיה יקר לך,"
קלייר הרימה את השרשרת מפתח שלה ולפתע נזכרה בתמונה המשפחתית שלה בבית וצרחה בבהלה, "אני יודעת איפה השרטוט."
וולדימיר הרים את מבטו מהפלאפון ושאל, "אם זה עוד אחד מהתכסיסים שלך אני-"
"זה לא, אני נשבעת!" אמרה בבהילות.
"אז איפה השרטוט?"
קלייר ראתה שהוא מתחיל לאבד את סבלנותו ואמרה, "בבית שלי."
"אנחנו בבית שלך," אמר וולדימיר בכעס.
"לא בבית הזה, בבית הישן שלי, איפה שפעם גרתי, בפרברי סן חוזה שבקליפורניה," אמר קלייר מעט בעייפות.
וולדימיר הנהן בראשו והתקרב לעברה, לוחש באיום, "אם זה עוד משחק שאת משחקת איתי קלייר…" והוא עזב את החדר משאיר את קלייר לבדה.
קלייר נשכבה על המיטה, היא הרגישה את הדמעות גאות ועולות במעלה עיניה אך היא הכריחה את עצמה להתעשת על עצמה. היא נגבה את מספר הדמעות שכבר זלגו ויצאה מחדר השינה.
"יש לנו נסיעה ארוכה," אמר וולדימיר לקלייר שיצאה מהחדר. השומרים לקחו אותה את קלייר והכניסו אותה לתוך המכונית.
"לאן אנחנו נוסעים?" שאלה את השומרים כשנכנסו למכונית.
"למטוס הפרטי של וולדימיר, אנחנו נוסעים לסן חוזה." אמרו והם התניעו את המכונית, דוהרים לעבר שדה התעופה
בשעות בוקר מוקדמות הם נחתו בשדה התעופה של קליפורניה ומיד השומרים העבירו את קלייר לתוך לימוזינה שחורה וארוכה.
קלייר נכנס לתוך הלימוזינה והסתכלה על עצמה במראה קטנה שהייתה שם. היא נראתה נורא, עיניה אדומות ושקיות שחורות בגלל החוסר בשינה. בגדיה היו מקומטים והיא הזיעה מעט.
היא שפשפה את עיניה בעייפות ונשענה על הלימוזינה. כעבור כמה זמן הלימוזינה נעצרה ודלת המכונית נפתחה על ידי הנהג. הוא עזר לקלייר לצאת החוצה. היא הסתכלה על הבית הישן שבו גרה, ופלטה אנחה.
"קדימה אין לנו את כל היום," שמעה את וולדימיר לידה והם צעדו לעבר הבית הישן שהיה סגור, קלייר עוד לא הספיק למכור אותו למרות הזמן הרב שעבר. כל פעם שהיא כבר עמדה לסגור חוזה היא לא הצליחה לעשות את זה ולא מכרה.
הם נכסו פנימה וקלייר הסתכלה על הבית, הוא נשאר כמו שזכרה. הם צעדו בשתיקה אחרי קלייר שצעדה לעבר חדר העבודה של אביה. היא פתחה את הדלת ונכנסה פנימה, היא הסתכלה על תמונה הגדולה של אביה והתקרבה לעברה. היא הזיזה את התמונה ופרשה לעיני וולדימיר והשומרים שלו את הכספת הגדולה.
היא לקחה נשימה עמוקה וחשבה לעצמה, "על החיים ועל המוות." היא הוציאה את השרשרת מפתח והכניסה אותו לתוך המנעול, היא סובבה את המפתח והדלת נפתחה ללא קושי. קלייר הסתכלה בתוך הכספת היה שם דף ארוך מגולגל, רובה ישן ומפתח נוסף. היא הוציאה את המפתח הנוסף והכניס אותה לתוך קו החזייה שלה ואז הוציאה את הסרטוט והראתה אותו לוולדימיר.
"תראה לי קודם שדארק מטופל יפה," אמרה כשראתה את וולדימיר מושיט את ידיו לקחת את הסרטוט.
וולדימיר חייך ואמר, "קלייר עכשיו שהסרטוט אין לי בעיה פשוט לקחת אותו" הוא נקש באצבעותיו ומספר שומרים התקרבו לעבר קלייר.
קלייר נסוגה אחורה ואמרה, "תעצור אותם אחרת אני קרעת את הדף."
השומרים נעצרו והסתכלו על וולדימיר, הוא הנהן להם בראשו לחזור ואמר, "בסדר, אני אראה לך את דארק." הוא הוציא את האייפון וחייג, במשך כמה שניות לא נשמע שום קול חוץ מצליל החיוג וכעבור רגע קלייר ראתה את דארק מתוך האייפון שוכב על המיטה, עיניו עצומות וצינורות מחוברים לו.
"עכשיו אחרי שראית את דארק, אני רוצה את הסרטוט." אמר וולדימיר והחזיר את האייפון לכיס מכנסיו.
קלייר התקרבה לעברו והגישה לו את הסרטוט.
וולדימיר חטף את הסרטוט מידיה וחייך בהנאה. הוא הסתכל על קלייר בממזריות ואמר, "עכשיו קלייר שהסרטוט בידי ואין לי שום צורך לו בך ולא בדארק, אני יכול להרוג את שניכם." והוציא את האייפון שוב.
קלייר הסתכלה עליו בהלם ואמרה, "אתה הבטחת! נשבעת לי שתשחרר אותנו."
וולדימיר צחק צחוק מרושע ואמר לטלפון, "תהרגו אותו."
וקלייר שמעה קול ירייה. היא צרחה בפחד ונפלה על הרצפה. וולדימיר התקרה לעברה ואמר, "אל תבכי, הכל יהיה בסדר, כמו שדארק אמר, תמצאי לך אחד אחר." והוא הסתובב ללכת.
קליייר צעקה את שמו של וולדימיר. הוא הסתובב וראה שקלייר עומדת מסתכלת עליו בזעם.
"אתה רצחת את אבא שלי, את החבר שלי ועכשיו לקחת את הסרטוט, נמאס לי שאתה מנצח." היא עשתה צעד אחורנית, ולקחה את הרובה מתוך הכספת מכוונת אותו לעבר וולדימיר.
"תעשה צעד אחד נוסף עם השרטוט ואני יורה."
וולדימיר צחק ואמר, "קדימה אני רוצה לראות אותך יורה."
קלייר ניסתה לירות אבל ידיה רעדו.
"כמו שחשבתי, את לא יכולה לעשות את זה," אמר וולדימיר והוא הסתובב לצאת שלפתע שמעה קלייר את ליונל אומר, "לא כל כך מהר וולדימיר, את הסרטוט בבקשה."
וולדימיר הסתכל על ליונל מופתע ושאל ,"מה אתה בדיוק עושה?"
ליונל חייך מכוון את הרובה לעבר חזהו של וולדימיר ואמר, "אתה לא בדיוק חשבת שאני אפנה את גבי לחבר שלי ואתחבר לתולעת בוגדנית כמוך, נכון?"
וולדימיר הסתכל על ליונל ואמר, "אני מאוכזב ממך, ציפיתי ממך ליותר, מה תעשה עכשיו לא תוכל לגבור עלי, כמו ששמת לב לא תוכל לנצח שש שומרים שחזקים יותר ממך."
ליונל הנהן בראשו, "אתה צודק, לא אני, אבל הסי. אי. אי. יהיו פה בעוד מספר דקות ואתה תחוסל."
ובדיוק כשסיים ליונל את דבריו נכנסו לתוך הבית מספר סוכני סי אי. אי. הם ירו בשומרים של וולדימיר וגרייס התקרבה לעבר וולדימיר ואמרה,"אני חושב שזה שיך לנו." והיא לקחה את הסרטוט מידו של וולדימיר ההמום. היא הסתובבה לעבר ליונל ואמרה, "עבודה טובה, סוכן."
קלייר ראתה את וולדימיר נלקח על ידי מספר סוכנים ונפנפה לו לשלום. ואז התקרבה לעבר ליונל ושאלה בהלם, "אתה העמדת פנים כל הזמן?"
ליונל חייך ואמר, "דארק שכנע אותי לעשות את זה, הוא ידע שזה יהיה רעיון מצוין שיהיה חפרפרת אצל וולדימיר והוא בחר בי. בהתחלה היה קשה כי וולדימיר לא סמך עלי אבל כעבור כמזמן הוא התחיל להאמין שבאמת בגדתי בסי. אי. אי והוא ביקש ממני מידע, זה היה קשה לי אבל דארק אמר לי שזה בסדר ועזר לי, וכשבאתי לבקתה כדי לקחת אתכם דארק ידע."
קליייר הסתכלה בתקווה על ליונל ושאלה, "אז הרובה, זה לא היה אמיתי?"
ליונל הסתכל על קלייר בעצב ואמר, "אני מצטער קלייר, זה היה אמיתי, הייתי חייב, ידעתי שוולדימיר יבדוק שכיוונתי את זה במדויק אחרת הוא היה יודע שאני משקר."
ליונל אסף את קלייר לחיבוק חם ואמר, "אני כל כך מצטער." והם נשארו ככה זמן רב.