אהבה בסגנון ספרדי 3

************************************ לפני שנתיים 25.2.2010,האקדמיה לריקוד,וושינגטון
simple plan welcome to my life)
"אני מבין שעברו עלייך שנים לא פשוטות אדון מסיאס" "תלוי איך אתה מגדיר לא פשוט" "זה בסדר..קשה לך עכשיו אבל הכול אפשר לשנות אדון מסיאס…"
"אני מבקש..אל תקרא לי 'אדון מסיאס',דין יספיק" "אין בעיה דין..אתה יודע מה?בוא נעיף מבט בתיק האישי שלך" "בהצלחה.." "וואו אתה יודע לספר בדיחות אני מבין..אם אתה רוקד כמו שאתה מתבדח..יש לנו פה עסק עם כוכב…" "אל תפתח ציפיות..אני לעולם לא אלבש טייץ וארקוד כמו איזה…" "כמו מה?" היה רגע של דממה… "דין..אתה עברת הרבה בחיים שלך ואני מבין אותך…" העפתי את השולחן ואמרתי לו "אין לך מושג מה אני עברתי בחיים שלי ואתה לעולם לא תבין אותי!"
"זהו זה מה שאני זוכר בעיקר…" אמרתי לפסיכולוגית שהאקדמיה ממנת לי "זהו? אין עוד משהו שאתה זוכר?" צחקתי תוך כדי שאני מסתכל על התמונות המוזרות שתלויות שם..החזרתי את מבטי אליה ונשענתי על רגליי "אני נראה לך מצלמה?" היא העיפה מבט חוזר בתיק האישי שלי ואמרה לי "מצחיק מאוד דין…חשבת להתחיל קריירה אהה רגע כבר יש לך נכון בריקוד אם אני לא טועה…" הסתכלתי עליה וחייכתי "מה לעשות כישרון מולד" והנפתי את ידי למעלה בצורה של 'אין מה לעשות' שנינו צחקנו ואז היא אמרה, "דין בוא תדבר איתי קצת על חברה שלך…זאתי שנפרדת ממנה" והאווירה נהייתה רצינית,הסתכלתי עליה והבעת הפנים שלי השתנתה לכעס "פעם אחרונה שבדקתי כל מה שאני הייתי אומר היית רושמת את זה בתיק ומעבירה למנהל…" , "כן,טוב,פעם אחרונה שבדקתי..נפתחת דין,משהו שלא היית מסוגל לעשות…זו לא בושה לחשוף רגש.." הסתכלתי עליה ואמרתי "כשאת מדברת על רגש את מתכוונת ל…" היא חייכה ואמרה "לא דין,לא כעס אלא…אהבה" , "אין לי את זה" אמרתי בלי לחשוב פעמיים "ברור שיש לך את זה לכולם יש..פשוט אצלך הוא 'לא פועל'…" חייכתי אליה וצחקתי "את רוצה להגיד לי,שלי נער בן 19 יש רגש ש 'לא פועל'?" גיחכתי "עד כמה שזה נשמע מופרח..אבל כן,דין אתה לא אהבת את אשלי ואתה גם לעולם לא תאהב כנראה..אבל אני מבטיחה לך שכשתאהב מישהי יהיו לך את כל התסמינים.." ,"מה?תסמינים?איזה בדיוק תסמינים?יש אולי זריקה נגד זה?" אמרתי בציניות שהפכה לצחוק…"תצחק,תצחק אבל כשתאהב מישהי אתה תרגיש צמרמורת כשהיא תצחק,אתה תרגיש מחויב אליה ואתה תרגיש שהיא כל העולם שלך..אתה תרצה לראות אותה,לדבר איתה,להרגיש אותה…" הסתכלתי עליה ואמרתי לה "שכחת 'יהיה לך פרפרים בבטן כשתראה אותה' " וצחקתי "חייב להרוס?באמת" היא שאלה אותי עם חצי חיוך על פניה "זאת המומחיות שלי" הזמן נגמר והייתי צריך ללכת לספרייה להיפגש עם דייגו ולוק "אתה עוד תתאהב דין וכשזה יקרה אתה תודה לי..אולי לא היום אולי לא מחר אבל זה יקרה וכשזה יקרה אתה תבוא לשפוך את הלב שלך בפני…." , "ביי ויקה" אמרתי, "אל תדאג הגורל יפגיש ביניכם" וסגרתי את הדלת מאחורי,בדרך החוצה שמתי את הכובע של המעיל ועשיתי את דרכי לספרייה..
עברתי רגע בבניין שאחותי גרה בו כדי לקחת את האוזניות שלה כי שלי מצאו את דרכן לפח..מיהרתי נורא פעם אחרונה שאיחרתי לדייגו ולוק,הליצנים שבחבורה מצאתי את עצמי ישן על מזרן מים שט על המזרקה הגדולה שברחבה…מזלי שזה היה בלילה ככה שאף אחד לא ראה…הלכתי מהר והתקשרתי לדייגו כדי להמתיק את הגלולה ולהגיד לו שאני אאחר כמה דקות.. (Laza Morgan-This Girl)
הטלפון צלצל ובלי ששמתי לב התנגשתי במישהי..המסכנה הייתה כל כך חלשה שמהתנופה היא כמעט נפלה על הרצפה..ישר החזקתי לה במותניים ותמכתי לה בראש כדי שלא יקרה לו כלום… " וואו את בסדר?" שאלתי אותה.. " כן רק פעם הבאה תסתכל לאן אתה הולך.." היא אמרה בנימה כועסת שהייתה די ילדותית… "אני?את זאת שהלכת עם הפלאפון בפרצוף" אמרתי לה מרים את הקול טיפה..הייתה דממה כמה שניות אני בינתיים הרמתי אותה.לקח לה קצת זמן עד שחזר לה השיווי משקל אבל החזקתי אותה עד שהוא חזר..וכשהוא חזר ראיתי אותה…שחומת עור,שיער שחור גולש,עיניים חומות דבש,שפתיים אדמדמות,עצמות לחיים ציוריות היא לבשה חולצה נופלת,ג'ינס גבוה ונעלי נייק זהובות…נראתה כאילו היא יצאה מחלום….ניערתי את הראש ואחרי כמה שניות שאלתי אותה "אוהבת את מה שאת רואה?" כשראיתי שהיא בוחנת אותי מהרגל עד הראש היא לא ענתה לי.."אהה סליחה על זה שכמעט הפלתי אותך מקודם" וחייכתי…היא לא אמרה כלום רק חדרה בי עם העיניים החתוליות שלה….חרטתי את המבט שלה בראש שלי תוך כדי שהיא הלכה לקחת את הפלאפון שלה שהיה שכוב בפינה של הקיר…לא יכולתי להוריד את העיניים שלי ממנה..היא הייתה כל כך יפה שלא נראה לי שהיא שמה לב לזה….ראיתי אותה מתרחקת ונזכרתי שאני צריך לקחת את האוזניות מהחדר של אחותי הוצאתי את המפתח שאחותי שחכה בחדר שלי ופתחתי את הדלת..נכנסתי והתחלתי לחפש את האוזניות,לא יכולתי שלא לשים לב אל המזוודה החצי פתוחה שנמצאת על המיטה שרק אתמול בבוקר הייתה ריקה…מתוך המזוודה בצבץ לו מכשיר MP4 מהישנים שבניהם לא עמדתי בפיתוי ולקחתי אותו..שכבתי על המיטה של אחותי והתחלתי להקשיב לשירים שהיו בתוכו…'יש לה טעם טוב' חשבתי ועברתי לשיר אחר וכל שיר היה יותר טוב מהשני וזה כלל הכול..רוק,R&B,Soul ואפילו מוזיקה ספרדית..עבר לו הזמן וראיתי בזווית העין את הדלת נפתחת ישר הלכתי להתחבאות במקלחת…למזלי השותפה שלה הלכה למזוודה שלה ובהזדמנות הראשונה שלי יצאתי מהדלת..רק כשהגעתי לספרייה הכנסתי את היד לכיס וראיתי שה-MP4 עדיין אצלי..אמרתי לדייגו שאני אפגוש אותו ואת לוק בחדר ורצתי לבניין של החניכות..בדרך נתקלתי בחבורה של בנות ביקשתי מהן סליחה מהר ורצתי…'אם היא תראה שה-MP4 שלה נעדר הלך עליי..' התחילו לעלות לי סרטים לראש…הגעתי לבניין ועליתי מהר לקומה 4 איפה שהחדר של אחותי נמצא..ראיתי את הדלת של החדר שלה ודפקתי עליה…הנערה היפה הזאת פתחה לי עם שיער מקורזל וקורי עכביש בעיניים שבעודה משפשפת אותם…'גם עם שיער מקורזל וקורי עכביש בעיניים היא נראית טוב' חשבתי לעצמי… "אז את השותפה החדשה של אחותי…" אמרתי לה בעודה המומה מזה שאני עומד בפתח הדלת שלה….. "אחותך?!" היא שאלה עם עיניים פתוחות לרווחה….. "כן אחותי למה?"