מחסל בע"מ-פרק 19

ג'ק נסע שוב,במשך יום שלם כשהוא לא מפסיק לחשוב על הנקמה שלו.עוצר בתחנת דלק,בכדיי למלא את המייכל.בעודו עסוק במילוי דלק,הוא הבחין בבבחורה שעמדה שם.הוא לא ראה את פנייה,אך שיערה היה שחור כעורב וארוך,כמו שיערה של אן.ליבו החל לפעום חזק.
"אן.."הוא אמר,נזכר בה.הוא חשב שזו היא..
"את עוקבת אחריי?"שאל,כששלפתע,הסתובבה אליו הבחורה.זו לא הייתה אן,אלא,סתם בחורה,מכוערת למדיי.
"מה אתה רוצה ממני אדוני?"קראה הגברת.
"סליחה.."התנצל.."חשבתי שאת מישהי אחרת."החל כבר להחשיך ונעשה קר.ג'ק המשיך בדרכו.
כשבדרכו,הוא פגש זקן אינדיאני שהסביר לו על דרכי החיים.הוא היה איש חכם.פניו היו חמורי סבר.הזקן הזה,היה דמות משמעותית עבור ג'ק,בחייו הצעירים יותר.כעת,הוא לא ידע אל מי לפנות.הוא פנה לאיש הזקן,שהיה לו כמין ,מנטור.
"אתה חושב שאני משתגע?"שאל ג'ק,מביט אל המדורה.
"לא,ידידי הצעיר.אתה שפוי לגמריי."אמר הזקן.
"אני רואה אותה בכל מקום.היא לא יוצאת לי מהראש."קרא ג'ק.
"למרות שאתה מנסה למחוק ולשכוח אותה."הבין הזקן.
"כן."ענה ג'ק,"עזור לי."
"צר לי,אך איין תרופה ללב כואב."אמר הזקן.."אתה צריך להתמודד עם האמת שלך."
"למה אתה מתכוון?"שאל ג'ק.
"ג'ק,אתה חייב להבין,מה אתה מרגיש בפנים."אמר הזקן.
"אני שונא אותה."קרא,ג'ק זעוף פנים.
"לא.אני לא קונה את זה."אמר הזקן…"אני רואה את הכאב בעיניים שלך.אתה מתייסר."
"עצום את עינייך למספר דקות..הקשב לנשימותייך.לפעימות ליבך.תן לדם לזרום בעורקייך.קח נשימות עמוקות.עוד מעט תרגיש שאתה מרחף בשמיים כמו נץ."אמר הזקן,עושה לו תרגיל נשימות.מין מדיטציה כזו.בדקות הקרובות ישבו ג'ק והזקן,כשעיניהם עצומות.
שכן,האיש האינדיאני אמר לג'ק שהחיה שמסמלת אותו,היא הנץ.
שכן,כמו הנץ,הוא חד אבחנה ועט על טרפו.ג'ק הוא חזק מאוד ובעל נפש חופשיה בדיוק כמו הנץ.
"היא גורמת לליבך להחסיר פעימה כל פעם שאתה רואה אותה.נכון?"אמר הזקן,כשהם שוב מדברים על אן.
ג'ק שתק.עיניו הבהירות התמלאו במבט בלתי מוסבר.כאילו,שקוע הייטב במחשבות.
הוא בילה את הלילה בביתו של הזקן.
"איפו ליילה?"שאל ג'ק.ליילה,הייתה ביתו הבכורה של האיש.
"התחתנה עם איזה פוליטיקאי ועברה לעיר הגדולה."סיפר לו.
"וטרודי?"שאל שוב ג'ק.טרודי,הייתה אישתו של הזקן.
"טרודי נפטרה בשנה שעברה.היה לה סרטן."סיפר לו הזקן.
"אני מצטער לשמוע."אמר ג'ק,נוגע בתמונות שעל האח.."התגעגעתי לתה הקינמון שהייתה מכינה."
"אני יכול להכין לך גם,אם תרצה.."הציע האיש.
"תודה,"ענה ג'ק,"אבל זה לעולם לא יהיה כמו התה של טרודי."
"אתה מוזמן לישון אצלי,מתי שתרצה."אמר הזקו שוב.
"אני באמת אשאר לישון כאן הלילה.מחר,עסקים כרגיל."ענה ג'ק.
"חשוב על מה שאמרתי לך מוקדם יותר.תתמודד עם הלב שלך."אמר הזקן.
מאוחר יותר..בשעת לילה מאוחרת,הינשוף היה היחיד שהיה ער בחוץ.אפילו כתם שחור,כלבו של הזקן,כבר ישן.ג'ק שכב במיטה, לבוש בגופיה הלבנה שלו בחדר שהיה פעם חדרה של ליילה,ביתו של האיש.מחשבות רבות רצו לו בראש.הן היו כלום,לעומת הגעגוע למגע עורה של אן,לרייח בשערה..המבט בעינייה הירוקות.
ג'ק לא הבין,מדוע הדופק שלו כל כך מאיץ בכל פעם שהוא חושב עלייה.עם מחנק עצום בגרון.
מדוע זה אם הוא כל כך שונא אותה כעת?
כן,הוא מתייסר.המצפון שלו צולב בו.בבוקר,הוא המשיך הלאה ליעדו.בדרך,הוא שוב עצר במין פארק ,יושב על שולחן עץ עם הסכין שלו.היה זה יום שמש חמים,לוהט.ג'ק ישב מתחמם בקרניה של השמש,מביט בכל המשפחות שבילו שם.הוא כל כך קינא בהם.בכולם.הוא הרי איבד את משפחתו בגיל מאוד צעיר.ג'ק הוא יתום.פרץ עז על געגועים שטף אותו באותם רגעים.מעולם,לא היה לא אפילו חיבוק של אימא.טוב,אחותו גידלה אותו.אבל זה לא בדיוק אותו דבר.לא היה לו אבא,שייחק איתו כדורסל.או,ידבר איתו על בנות,בגיל ההתבגרות.הוא ישב,והביט בכל האימהות והילדים סביבו.זה הכאיב לו.
כשמבלי שהרגיש בכך אפילו,הוא חרט את שמה של אן על השולחן האותיות גדולות ברורות,ומבלי שששם לב,חתך לעצמו את היד.כששתי טיפות דם,טיפטפו על האות A וצבעו אותה באדום עז.
"או,לעזאזל!"קרא,שם לב לדם הניגר מכף ידו.
וללא היסוס הוא ניגש לסופרמרקט הקטן שהיה שם.
"יש לך במקרה ערכת עזרה ראשונה?"הוא שאל,אוחז בכף ידו.
"כן,"ענתה המוכרת הצעירה,מפנה אותו לחובש.
"אל תיגע בי!"קרא ג'ק,כשהחובש מנסה לחבוש לו את היד,"אני יכול לעשות זאת בעצמי."
לאחר שדאג שידו תחבש,המשיך ג'ק ליעדו.
כשבלב,רגשות מעורבים.