חייה של לונה -פרק 6 ספיישל!!! חלק ב'-

אוקי אז איפה היינו? ריקודים, כריס, דלת, אחיות, מבטים, וקירבה מדהימה למהמם שמולי!!!

אז אחרי כמה דקות ארוכות של נזיפות מצד האחות הראשית, המבט המושפל שלי לרצפה וכמעט התחבאות מאחורי כריס, האחות נרגעה קצת. בכל זמן הנזיפה הקשה, החזקתי לכריס את היד וסוג של התחבאתי מאחוריה.. הוא הצליח להרשים אותי בכך שנשאר עם מבט ישיר לאחות גם כשהיא ירקה תוך כדי…
"אני נורא מתנצל על מה שקרה, ואני מבטיח לך אישית שאם נגרם נזק כלשהו למערכת אני אטפל בכך במיידי." אמר ברשמיות כריס. הוא מצליח להפתיע אותי כל פעם מחדש. "אוקי," אישרה האחות. "ובנוגע לילדה, היא יכולה להשתחרר כבר עכשיו!" אמרה בחוסר סבלנות. התכווצתי, לא התכוונתי לפגוע באף אחד! רק לשמוע קצת מוסיקה (בצורה קצת חריגה…). כריס חיזק את אחיזתו בידי, כאילו אמר 'הכול בסדר! אני פה!'.
האחות הצעירה החזירה לי את בגדי הספורט ונתנה לי בקבוקון קטן ששם היו כדורים נגד כאבים. "את הכדורים תיקחי אם יכאב לך, את המגף תבואי להוריד עוד שבוע, הפציעה לא רצינית." אמרה ברוגע. "ותרגישי טוב לונה.." קראה בזמן שאני וכריס פנינו ללכת מן המרפאה הענקית הזו.
"תודה.." אמרתי לכריס כשיצאנו. הוא חייך אליי. "בבקשה נסיכה.." אמר. מפיו זה נשמע כאילו באמת הייתי נסיכה אבל עדיין!!!
1. למה הוא קורא לי ככה?
2. זה לא שזה לא מחמיא לי אבל זה גורם לי להסמיק בצורה מטורפת!!
3. אולי כדאי שאשאל אותו…

"אמממ.. כריס?" שאלתי בקול שקט. "כן?" ענה כריס.
"תהיתי לעצמי, למה אתה ממשיך לקרא לי נסיכה? ז"א, נכון שכשהצלת אותי מטום אז השתמשת בכינוי הזה כלפיי, אבל אני חושבת שהוא הבין שאנחנו לא באמת—"
"את לא רוצה שאני אקרא לך כך?" שאל כריס. הסמקתי. הוא כמובן שם לב כי נדבק לו חיוך ענק על הפרצוף. אז נכון שהוא מקסים והכול, אבל החיוך הזה ממש עיצבן אותי. נתתי לו דחיפה עם המרפק בצלעותיו (והפעם באמת קלה, הוא לא עף אחורה הפעם, אני לא מפלצת!!).
"אז את באה היום למסיבה?" שאל ושינה נושא.
"אני לא יודעת… אין לי בגדים מתאימים, אני צריכה להישאר עם המגף, ובכלל, אין לי מושג של מי המסיבה, מתי ואיפה…" אמרתי בחוסר ידע.
"קריסטי אמרה שתדאג לך לבגדים. המגף לא אמור להפריע כל עוד לא תשתוללי כמו קודם," אמר וחייך חיוך גדול כשנזכר ב"ריקוד" שלי. "והמסיבה היא אצלי בבית בשעה 8, אבל אל תדאגי אני אבוא לאסוף אותך ואת הבנות ב-7, ואם גם אז לא יהיו לך בגדים מתאימים בעיניך אני כבר יעשה כמה טלפונים..". אמר כריס כאילו חשב כבר על הכול ולא משנה כמה תירוצים אני אשלוף הוא יסדר הכול! זה פשוט לא נורמאלי!!!
"וואו.." אמרתי מופתעת ומרוצה. "תודה, שוב! אבל לא הייתי רוצה להיות מטרד.." אמרתי בצניעות. בחיים שלי הסתדרתי עם הרבה פחות ופתאום כריס מעניק לי כל כך הרבה… האם כל זה רק בשבילי? או שזה משהו שהוא עושה כהרגלו?
"את לא מטרד נסיכה, העונג כ-ו-ל-ו ש-ל-י." נעצר, אמר וקד קידה. זה עיצבן אותי אבל הקידה שלו הצחיקה אותי ולא יכולתי להתאפק!!! התפקעתי מצחוק והמשכתי לצלוע לכיוון המעונות שלי. הוא צחק והמשיך ללוות אותי.
בכניסה למעונות נפרדנו לדרכנו. "ביי.." אמרתי בשקט. "ביי." אמר בחיוך.
סגרתי את הדלת העצומה של המעונות שלנו.
לפי מה שהבנתי כמעט מחצית מהבנות חוזרות הביתה לסופ"ש, בין אם זה אירוע משפחתי, ארוחת ערב, או פגישה עם החבר. אבל זה די ברור שכרגע, אפילו אם השעה עדיין מוקדמת בצהריים, כל הבנות מתארגנות למסיבה של כריס. אולי זה כל כך ברור בגלל הכמות העצומה של השליחים שבאים לפה עם שמלות ונעליים, או כל מעצבי השיער האלה שבאו בהזמנה!!! כל מה שצריך לעשות זה "כמה טלפונים.." חיקיתי במוחי את כריס.
עליתי במדרגות לכיוון החדרים, מה שלקח לי רבע שעה לפחות!! גם כן הקרסול הזה!!! ונכנסתי לחדרי.
"לונה!!!" קראה בקול מופתע קריסטי. "מה את עושה פה? שיחררו אותך?!" אמרה בנימה חצי צוהלת חצי מאוכזבת. "כן…" עניתי. קריסטי עשתה פרצוף.
"תני לי לנחש.." אמרתי.
"אני כל כך מצטערת לונה!! באמת! אבל אני הייתי חייבת לקחת את זה!" רטנה והרימה את השמלה היפיפייה שלה. מה שאומר שאין לי בגדים מתאימים ואין לי נעליים!! ז"א נעל… אחת…
"לא נורא" אמרתי והתיישבתי על מיטתי. עד הזמן שהגעתי קריסטי כבר הספיקה להתקלח, לסדר את שיערה, ובדיוק סיימה לעשות מניקור ופדיקור שהוזמן אישית. רגע לפני שהקוסמטיקאית יצאה מהחדר קריסטי ביקשה ממנה לפנק גם אותי ב"מייקאובר" חדשני. קריסטי התקשרה הביתה, התשלום סודר והכאב התחיל!