בין כתלי בית החולים פרק י"ט

ד"ר גיל נרתם מיד לעבודה במחלקה כשהוא עורך ביקור רופאים ונותן הוראות לגבי כל חולה וחולה על המשך טיפול.

החדר האחרון שאליו נכנסו היה חדרה של גילי שישבה על המיטה וכשראתה את כל הכבודה מיהרה לשכב.

"ד"ר גיל רק הרגע הרשיתי לעצמי להתיישב מעט כי הגוף מאד כואב לי מהשכיבה הממושכת"

כל הצוות פרצו בצחוק לשמע ההתגוננות של גילי כלפי הרופא, "אוקי אם אינך נשמעת להוראות שלי גבירתי היקרה אז אני מעביר אותך לטיפולה של ד"ר נגלר "

"לא בקשה לא בקשה לא והתחילה לבכות בכי עצוב וכואב.

ד"ר גיל ביקש שהצוות ימשיך את הסבב ל3 הנשים שהיו בחדר והוא ניגש לגילי הסיט את הוילון וחיבק אותה חזק:"אני חמדתי לצון מתוקה שלי היעלה על הדעת שאני אפקיר אותך בידיה של הרופאה המרשעת, אנא אל תבכי בבקשה"

אני אאפשר להוריד אותך לזמן קצר מהמיטה ותשבי כאן על הכורסא ומחר בע"ה אם הכל יתקדם כמו עד עתה אארח אותך בדירתי בשמחה רבה ומדי יום ביומו אסיע אותך לתחנה לטיפול הנפש ומשם לאחר מספר שעות יחזירו אותך הביתה ולבטח תיכנסי למיטה ותשני עד שאשוב הביתה"

"תודה ד"ר גיל ואני מצטערת על ההתנהגות הילדותית שלי"

את לא צריכה להצטער על ההתנהגות הילדותית שלך כי את באמת עדיין ילדה שסובלת הרבה ונחושה בהחלטה לצאת מהמצב הזה אני רק יכול לומר לך כל הכבוד יש לך תושיה בלתי רגילה גילי אני פשוט גאה בך"

הוא מדד לה לחץ דם במכשיר שהיה תלוי על הקיר ולשמחתו הוא היה נורמלי לחלוטין ומיהר לעבר חדר התרופות כשהוא לוקח אינפוזיה ומחבר אותה למוביל הארצי של גילי כששניהם צוחקים מכך ואיחל לה בתיאבון כי הנה הוא שומע את שקשוק הכלים שמתקרבים.

ד"ר גיל התיר לה להמשיך לשבת על הכורסא וכן היא יכולה לאכול את ארוחת הבקר תוך כדי ישיבה אך לאחר מכן תצטרך לעלות על המיטה כדי שהטיפול יהיה ממש אפקטיבי.

ארוחת הבקר הוגשה לכל החולות וגילי הצליחה לאכול וגם בקושי רב את הביצה עם פרוסת לחם את כל היתר השאירה על המגש ולאט לאט הצליחה לעלות בחזרה על מיטתה כשהיא דואגת שחלילה האינפוזיה לא תצא מהזרועה שלה.

היא נשכבה על המיטה ונרדמה פשוט נרדמה העייפות אולי עקב השכיבה המתמדת גוברת עליה והיא נרדמה.

המשך יבוא