נקמה מתוקה פרק -14-

בואו לא נהיה פזיזות.. ונהרוג אותי.. לא שמישי בכלל תעז לחשוב על דבר כזה… חיחיחי…
תהנו.. הזהרתי את נטלי ועכשיו גם את אפריל שאני שובתת כד שאני לא מקבלת עוד פרק שיהיה מספיק ארוך.. אורך של לפחות חמש עמודי וורד.. בגודל כתב 14!!!

פרק -14-

"מה לעזאזל הולך בבית?" שאלה קלייר כשנכנסה למטבח. היא ראתה את בלה יושבת סביב השולחן, פותרת תשחץ.
קלייר הסתכלה על שעון ידה, השעה הייתה שלוש בצהריים.
"דארק עושה בדיקת פוליגרף לכל העובדים בבית," הי סימנה לקלייר להתקרב אליה ואמרה בלחש, "יש אומרים שיש מדליף בסי. א אי., את יודעת בגלל הבריחה של וולדימיר."
קלייר הנהנה בראשה ואמרה, "סבבה, תגידי ראית את סברינה. בזמן האחרון היא נעלמת מידי הרבה."
בלה משכה בכתפיה ואמרה, "היא בטח מסתובבת באחד החדרים."
קלייר הנהנה בראה, לקחה מספר עוגיות מתוך הצנצנת לתוך צלוחית קטנה וקפה בכוס גבוה וצעדה לעבר חדרו של דארק.
היא ראתה בחור יוצא מחדרו של דארק, מבט הקלה על פניו. הוא חלף על פניה והיא נכנסה פנימה.
היא ראתה את דארק יושב מול מחשב גדול ומלא מכשירים מוזרים סביבו. הוא נאנח והשעין את ראשו אחורה.
"אני גם יכולה בדיקה?"
הוא הזדקף וכשראה שזאת קלייר אמר, "אולי יותר מאוחר, אם אני לא אתמוטט קודם לכן ואם הכלבה שלך לא תנסה להרוס לי את המכשירים."
קלייר הבחינה בסברינה שישבה ליד הכיסא של דארק ואמרה, "אני מניחה שהיא מתגעגעת להיות הבוס."
היא הניחה את הצלחת והכוס כל השולחן והתכופפה כדי לחבק את סברינה, שרצה אליה מחככת את פניה בצווארה של קלייר.
קלייר תרוממה וראתה את דארק מתבונן בה, "העוגיות והקפה שלך אם תרצה."
הוא חייך חיוך מלא הכרת תודה ולקח את הקפה והעוגיות. מחסל את הכל בן רגע.
"אם הייתי יודע שאתה כזה רעב הייתי מביאה לך עוד, אני-"
"זה לא היה עוזר, אני אפילו לא אכלתי ארוחת צהריים. העבודה מציפה אותי כמו שאפשר לומר."
"אתה רוצה שאני אביא לך, אני יכולה-"
הוא חייך ואמר, "זה בסדר, אבל אני רוצה לדבר איתך על משהו אחר."
קלייר התיישבה שלפתע ראתה את פניו של דארק מרצינות. "קלייר, מה שהיה ביננו אתמול, לא יכול לקרוא שוב."
היא חייכה ואמרה, "אתה רוצה שנבדוק את זה בבדיקת פוליגרף?"
דארק הסתכל עליה מופתע והיא אמרה, "אל תדאג מה שהיה בנינו לעולם לא יקרה, כי הבנתי שהבחור שאני הכרתי, מת לפני שבע שנים ומי שעומד מולי זה חיקוי מושלם שלו אבל בגרסה אחרת."
היא נעמדה ואמרה, "אני מצטערת דארק שאני לא מספיק מתאימה שתוכל לשכב איתי אבל כן מספיקה שתוכל למרר לי את החיים פה. גם ככה קשה לי שאין לי מה לעשות רוב היום, ובכלל שאני ממש רוצה לצאת מכאן מדי כמה זמן ואני לא יכולה, במיוחד לאור הדברים האחרונים שקראו איתי, אבל אני בן אדם ולא רק לך מותר לעזוב מתי שיתחשק לך."
היא הסתובבה לצאת שדארק אמר, "קלייר, חכי."
"אני לא רוצה לשמוע אותך יותר, אני-"
"אני אקח אותך," אמר.
היא הסתובבה בחדות ושאלה, "לאן?"
"לחברה שלך, מחר בצהריים. תחכי ליד דלת הכניסה וניסע לשם, לפחות אם יקרה לך משהו אני אהיה אחראי על זה."
היא הסתכלה עליו במשך מספר רגעים. "אני אאמין לזה, מחר." והיא עזבה את החדר, מחייכת חיוך מלא ניצחון.

קלייר עמדה ליד הדלת, מחכה בצפייה, לראות את דארק יוצא מחדר העבודה עם המפתחות למכונית.
היא לבשה חולצת משבצות מכופתרת בצבע כחול, מכנסי ג'ינס ונעליים שטוחות בצבע אפור.
כעבור כמה דקות היא ראתה את דארק צועד לעברה, המפתחות בידו ומשקפי השמש. הוא לבש חולצה טי שירט צמודה, מכנסי ג'ינס זרוקים, ונעל נעלי צבא גבוהות.
"מוכנה?" שאל, הא הרכיב את משקפי השמש, נראה סקסי להפליא. ופתח את הדלת.
"לאן אתם הולכים?" שמעה את ליונל שואל. היא הסתובבה ואמרה, "דארק מסיע אותי לראות חברה."
ליונל הסתיר חיוך ואמר, "באמת?"
"ליונל אני מקווה בשבילך שאימנת את קלייר טוב, כי אני אבחן אותה הלילה."
זה הספיק ללינול והוא התרחק משם. דארק גלגל עיניים והם יצאו החוצה, קלייר התחילה לצעוד לעבר המכונית שלפתע הרגשה בכאב חד ברגל. היא נאנקה בכאב והתכופפה לגעת ברגל שראתה את הצמיד.
דארק הסתובב ושאל, "את בסדר?"
היא הראתה לו את הצמיד והוא אמר, "כמובן, שכחתי ממנו לגמרי." הוא התקרב לעברה, התכופף ולחץ על הצמיד ואמר, "את חופשייה."
היא חייכה ואמרה, "אז, להתראות," והיא התחילה לרוץ לעבר אחד המכונית כשקלטה שאין לה מפתח, היא הסתובבה, מודה בתבוסה ואמרה, "אולי אני לא חופשייה אחרי הכל."
דארק צחק ופתח את דלת המכונית עם המפתחות.
קלייר התיישבה ליד תא הנהג והוא נכנס אחריה, "חגורה?"
היא הנהנה בראשו והוא אמר, "אז, איפה חברה שלך גרה?"
"קוראים לה לילי, אני חושבת שאתה-"
הוא שם יד על פיה, מונע ממנה להמשיך לדבר. "נדבר בחוץ, רק תגידי לי איפה החברה שלך גרה."
היא הנהנה בראשה, עדיין המומה ממגעו של דארק על שפתיה. כעבור רגע התעשתה ונתנה לו את הרחוב והמספר והוא התחיל לנסוע.
כעבור כמה זמן שהיה נראה כמו נצח הם הגיעו לרחוב. דארק הסתובב להביט בקלייר שנראתה מעט לחוצה ואמר, "אז ככה, יש לך חש דקות ואז אנחנו הולכים."
"מה חמש דקות, אתה נורמאלי?!" שאלה קלייר בהלם. "מינימום רבע שעה."
הוא התכוון למחות, אך לבסוף אמר, "רבע שעה ואת כאן."
קלייר הנהנה ויצאה החוצה מהמכונית, צועדת לעבר הבית.
דארק הסתכל על קלייר מבעד למשקפי השמש ובלי לחשוב הפעיל את מעקב העל קולי עליה.
קלייר נכנסה לתוך הבית, צוחקת למראה חברתה המופתעת. "איפה היית, דאגתי כמו לא יודעת מה! ניסיתי להתקשר אל הפלאפון שלך אבל גילנו שהתחלפנו בפלאפונים ואז ראיתי שמלא אנשים מתקשרים אלייך, והיה נמאס לי מכל השיחות אז סגרתי אותו ו-"
"ליל, תירגעי, אני אספר לך הכל! רק תגידי לי איפה אדם, אני חייבת לראות אותו."
"לא באת אלי, יא, מעליבנית!" אבל היא הלכה להביא את אדם מחדר המשחקים.
קלייר הלכה אחריה וראתה את אדם משחק בצעצועים שעל הרצפה. "אדם, תראה מי באה לבקר?"
אדם הרים את ראשו ואמר בקול תינוקי, "דודה."
קלייר צחקה ואמרה, "כן, דודה!" וצעדה אליו בצעדי ענק. היא הרימה אותו, וחיבקה אותו. "התגעגעתי אלייך כל כך." היא נישקה אותו כמה פעמים עד שהו התחיל לצווח והיא הורידה אותו בחזרה על הרצפה.
"עכשיו אחרי שראית את הבן שלי את יכולה להגיד לי לאיפה התחבאת בשבועיים האחרונים?"
"כן, אבל לפני זה אני רוצה קפה, ו.. אני יודעת שיש לך עוגה שהכנת אז אני רוצה גם עוגה."
"את לא מקבלת כלום עד שאת לא אומרת לי איפה היית ושל מי המכונית בחוץ, ו-מי נמצא בתא הנהג?"
קלייר הסכלה על לילי בעיניים מתחננות ולילי אמרה, "שלא תעיזי להסתכל עליי ככה.. אני… טוב, בסדר, אני אביא לך, רק אל תסתכלי עליי ככה." והיא הוציאה מתוך המקרר עוגת שוקולד. והתחילה להכין כוס קפה לשתיהן. לבסוף כשהתיישבה על הספה לליד קלייר אמרה, "עכשיו תגידי לי איפה היית?"
קלייר הנהנה בראשה ואמרה, "בטח, רק אם הייתי יכולה."
לילי הסתכלה עליה לא מבינה ואז שאלה בלחש, בבהלה, "קלייר הסתבכת עם אנשי מאפיה והם רודפים אחרייך?"
קלייר צחקה, ואמרה, "ת'אמת, התחבאתי… אחרי שהמסיבה שתכננתי נהרסה, פחדתי להתמודד עם העיתונות ולא רציתי לדבר עם אף אחד אז ברחתי לאיזה שבועיים לאיי הקרביים ומאד נהניתי."
לילי הסתכלה עליה בדאגה אימהית, "אוי, למה לא אמרת לי, הייתי מצטרפת."
"כן, הא?"
"עכשיו, תגידי לי את החלק החשוב, מי זה הבחור במכונית, אל תגידי שמצאת אותו באיי הקריביים או ש.." היא הסתכלה על קלייר בעיניים גדולות ואמרה, "את כן! וואו, אני כל כך גאה בך, אז תספרי לי…" והיא אמרה בשקט, "שכבתם?"
קלייר נסוגה בבהלה ואמרה, "מה, לא?! לילי את הבנת את זה לא נכון, הוא סתם ידיד שאני מכירה, הוא מין שומר ראש שלי, ואין בינו כלום, כך לפחות אני יודעת."
לילי הרימה גבה ואמרה, "מותק, הלוואי והוא היה שומר הראש שלי, ואין דבר כזה כלום ביניכם, כי אני לא מכירה גבר אחד שלא היה מתחיל איתך. נראה לי שהפעם זה את, אל תגידי לי שאת עדיין חושבת על סאם?"
קלייר פצתה את פיה לדבר אבל לילי קטעה אותה ואמרה, "קלייר, כבר דיברנו על זה, את חייבת להשתחרר. עד כמה שאהבתי את סאם והכל את צריכה לדעת שזה לא רק הוא, יש עוד גברים חוץ ממנו. מהרגע שהוא מת, את הפסקת לצאת, ולחיות. אני מבטיחה לך הוא בחיים לא היה רוצה שתחיי ככה."
"אני יודעת אבל.."
"תני לסיים," קטעה אותה לילי. "את צריכה לקחת את הגבר הזה במכונית ולנשק אותו כמו שלא נישקת אף אחד! ואולי אם תצליח," אמרה בחיוך. "אולי גם תשכבו, אני חושבת שאת זקוקה לזה."
קלייר הסתכלה על לילי שחייכה ואמרה, "אני לא אשכב איתו."
"אבל את רוצה, נכון?" שאלה לילי. למראה פניה ההמומים המשיכה, "קלייר, אהבתי את סאם והכל אבל, את זקוקה לגבר, את לא יכולה להתלות בזיכרון כל החים שלך, את לא שכבת עם אף אחד קרוב חמש שנים ואני די בטוחה שהבחור הזה שסיפרת לי עליו הוא המצאה ואת לא שכבת בכלל עם אף אחד, אז למה לא לתת לעצמך ליהנות?"
קלייר חייכה חיוך קטן, אך לא אמרה דבר. הם ישבו כך מספר דקות עד שלילי החליפה נושא והם התחילו לדבר מחדש.
כעבור חצי שעה קלייר שמעה את הפלאפון שלה מצלצל, היא הוציאה אותו מכיס מכנסיה וראתה שזה דארק. היא התרוממה מהספה ואמרה, "ליל, אני חייבת לזוז, אם אני רוצה להגיע בחזרה למלון."
"מה, את חוזרת לאי?" שאלה לילי מופתעת.
"כן, זמן הסינדרלה שלי נגמר, בקרוב אני אחזור להיות לכלוכית בחזרה."
"יש לך דימויים מוזרים למדי!" אמרה לילי. היא התרומה מהספה ואמרה, "בואי, אני אלווה אותך ואז נראה את השומר ראש שלך."
"כל עוד אני מחזיקה את אדם,"
"מוסכם."
הם יצאו מהבית, קלייר מחזיקה באדם ולילי מחזיקה בצלחת עם פרוסת עודה עבה למידי.
הם התקרבו לעבר המכונית וקלייר ראתה את דארק נשען על דלת המכונית, קרני אור השמש מאירים אותו.
"הי, בחור," אמרה לילי בחיוך.
דארק הנהן בראשו, לא מסיר את משקפי השמש מעיניו.
"תשגיח לי על קלייר, למרות שהיא נראית חזקה והכל, היא עדיין זקוקה להגנה."
לילי!" אמרה קליר. לילי צחקה ואמרה, "נדבר?"
קלייר חייכה, היא נתנה נשיקה אחרונה לאדם, חיבקה את לילי, לקחה את העוגה מידיה של לילי ונכנסה למכונית.
קלייר ראתה את דארק אומר מספר משפטים ללילי ואז הסתובב ונכנס לתוך מכונית.
"מוכנה?" שאל.
היא הנהנה בראשה והם נסעו חזרה. את דרך הם העבירו בשתיקה. קלייר הסתכלה על השעון ידה, השעה הייתה שש וחצי בערב.
היא השעינה את ראשה על משענת הכסא ונרדמה, כעבור כמה זמן דארק העיר אותה ואמר לה שהם הגיעו. היא הסתובבה כדי להגיד לו תודה, אך הוא הסתכל בה בהבעה מוזרה.
"מה קרה?" שאלה, נוגעת בפניה לראות שהיא לא מלוכלכת.
הוא יצא מהמכונית והיא יצאה אחריו, נכנסת אחריו לתך הבית. לפני שהספיקה להגיד מילה, הוא אחז בזרועה והוביל אותה לחדרו.
הוא הכניס אותה לתוך חדר השינה שלו וסגר אחריו את הדת ואז פנה להביט בה ושאל, מעט ברוגז, "למה לא סיפרת לי?"
"למה לא סיפרתי לך מה" שאלה מבולבלת.
"שאת לא יוצאת עם אף אחד בשנים האחרונות,"
קלייר הסתכלה עליו בהלם ואז שאלה בלחש, "אתה שמעת את השיחה שלי עם.."
הוא הנהן בראשו ואמר, "זה לא חשוב, למה לא המשכת הלאה, אחרי "שנפטרתי"?"
"כי לא יכולתי," אמרה בשקט והשפילה מבט. "כל פעם שרצתי, הפנים היחידים שראיתי היו שלך.. שלאחרי התאונה."
הוא הסתכל עליה ואמר, "אבל שבע שנים?!"
קלייר הרימה את ראשה ואמרה בכעס, "סליחה אדון מושלם, אבל לי היה קשה, אני כעסתי על עצמי שגרמתי לך כזה סבל וכל פעם שחשבתי על לעשות חיים אתה הופעת לי מול הפנים כאילו אומר, "זה מה שאת עושה אחרי שנהרגתי בגללך?","
דארק שתק וקלייר אמרה, "אל תשפוט אותי דארק, אני לא הייתי מודעת לעובדה שאתה סוכן ולי היה קשה, אז תסלח לי אם התאבלתי עלייך במשך שבע שנים!" היא הסתובבה והתחילה ללכת לעבר היציאה שלפתע דארק אחז בזרועה והצמיד אותו אליו. במשך מספר שניות הם עמדו כך, פניהם קרובים אחד לשני וללא היסוס דארק הצמיד את שפתיו לשפתיה של קלייר, התגובה הייתה מידית קלייר כרכה את זרועותיה סביב דארק בתשוקה לוהטת.
כעבור כמה שניות הם התנתקו כדי לנשום וקלייר שמעה את דארק אומר, "זה על כל שבע השנים שסבלת, יש לך אישור מלא לצאת עם מי שבא לך וליהנות עם מי שבא לך."
קלייר הרגישה כאילו חטפה סטירה בפרצוף. היא הסתובבה בחזרה ורצה החוצה, מרגישה את הדמעות חונקות אותה.