בין כתלי בית החולים פרק י'

ד"ר גיל התעורר מוקדם מאד ולאחר כמחצית השעה יצא לעבר בית החולים.

לשמחתו הוא היה הראשון שהגיע וכך ניתן לו טיפת זמן להכין לעצמו כוס קפה ואיזה עוגית קטנטנה שהאחיות תמיד מסתירות ממנו אך הוא מגלה את מקום המחבוא כל פעם מחדש.

לאחר שסיים לשתות נכנס לחדרה של גילי והיא עדיין ישנה. הוא התעניין אצל החולות ששוהות באותו חדר איתה ושאל באם עבר עליה לילה שקט ומדוע היא עדיין ישנה.

אחת החולות סיפרה לו כי אמש מאוחר יחסית נכנסה שוב הרופאה ד"ר נגלר היא בדקה אותי ואת גילי והיא הכאיבה מאד מאד לשתינו ואמרה שלא נשכח כי מחר כלומר התכוונה להיום אנו משתחררות הביתה.

גילי קיבלה את זה מאד מאד קשה ומחצית מהלילה היא בכתה חרש לתוך הכרית שלה כדי שלא נשמע אותה, אך אני שמעתי היטב.

קרוב לוודאי היא נרדמה כמעט בבקר ואני מבקשת שלא תעיר אותה היא חייבת לאגור את הכוחות שהפסידה הן במהלך הבדיקה והן מזה שהרופאה שבה ואמרה למעשה לכולנו שאנחנו משתחררות.

"תודה על השיחה הזאת גבירתי ובעוד זמן קצר אני אעשה ביקור ואז אני אחליט מי יכולה כבר להשתחרר ומי צריכה להישאר באשפוז עד להודעה חדשה".

בצאתו מהחדר פגש את הפרופסור וזה האחרון אמר לו כי נודע לו ממש עכשיו כי הד"ר נגלר שוב בדקה את גילי וחולה נוספת ולא יצאה מהחדר בטרם הודיעה לכולן כי הן משתחררות היום.

"אדוני אמר גיל מדוע היא חייבת להכאיב? מדוע היא חייבת לערוך ביקור רופאה אחת ויחידה בשעה כה מאוחרת מדוע???? האם אין מי שימצה את הדין איתה ??? אדוני ?????"

הבט גיל מאחר אתה ואני יושבים על המזוודות כמו שאומרים , את השבוע הנותר נשתדל להעביר בלי ויכוחים מיותרים איתה אך כמובן שאומר לה ברצינות גמורה לא לבדוק שום חולה אני עדיין מנהל המחלקה והיא חייבת לקבל אישור ממני.

"תודה פרופסור דרור החולה ששוכבת ליד גילי סיפרה לי שהיא חצי לילה בכתה וכנראה שנרדמה רק בלפנות בקר".

תוך כדי השיחה בין שניהם התחילו להגיע הקולגות כדי לנסות ולעזור לגילי.

הפרופסור פתח את חדרו וביקש מכולם לשבת מסביב לשולחן והוא הזמין מיד מהקפיטריה 6 כוסות קפה, 6 כריכים ו-6 בקבוקי מי עדן.

הוא פתח את הישיבה בהציגו בפני הרופאים בעניינה של גילי (שם שם שהיא ביקשה להיקרא מאחר וזיכרונה כידוע לכולכם אבד לה לחלוטין.

הראשון שביקש את קשות הדיבור היה הפסיכיאטר המחוזי והוא אמר : באם מצבה הפיזיולוגי תקין אין סיבה שתישאר בבית החולים אך מאחר ואם אני מבין נכון איננה זוכרת כלל היכן היא גרה וזו בעיה קשה ביותר אני מציע להעביר אותה למוסד שלנו שם מאשפזים כל אותם חולות וחולים עם בעיות כאלה ואחרות ושם היא תקבל את הסיוע מאנשים מאד מקצועיים עד שנקווה ישוב זיכרונה.

הפרופסור פנה אל ד"ר גיל :"מה דעתך ד"ר גיל"

"אם יורשה לי אני מתנגד מאד מאד להצעתו של אדוני היקר בשטח שלך."

העברתה למוסד ידרדר את הרגשתה לחלוטין ויש מצב שלא תצא מאותו מוסד במהלך ימים רבים.

אני רוצה לשאול באם ימצא פתרון דיור זמני היכן היא יכולה לקבל עזרה מסיבית מאיש מקצוע?

כמובן שהיא יכולה לקבל טיפול מעולה בכל אחת מתחנות בריאות הנפש וזה תלוי היכן היא תגור ואז לאתר את התחנה הקרובה ביותר למקום מגוריה הזמני.

המשך יבוא
.