חזקה. פרק 5.

זה לא קורה לי.
זה פשוט לא קורה לי.
"ההזמנה תכף תגיע." אמרתי וברחתי שם.
לא ידעתי מה להגיד או מה לעשות, אז כמו מטומטמת ברחתי למטבח.
נכנסתי למטבח וראיתי את ולה יושבת על הכיסא הקדוש.
"ולה!" ירדת על הברכיים. "בבקשה בבקשה בבקשה תגישי בשולחן שתיים במקומי!" אמרתי מתחננת.
"מה? למה?!" היא שאלה מופתעת.
"אני אסביר לך אחר כך, אבל בבקשה בבקשה בבקשה!"
"בסדר, אבל את חייבת לי."
"מה שתרצי!" אמרתי בהקלה.
נתתי את ההזמנה למני והתיישבתי על הברכיים של ולה.
"אני אוהבת אותך." אמרתי.
"גם אני אוהבת אותי." היא אמרה.
"אהבה עצמית." אמרתי ונתתי לה כאפה קטנה בראש.
"תזהרי אני עוד יכולה להתחרט."
"לא, לא! סליחה!"
היא צחקה ושיחקה לי בשיער. "מה אנחנו נעשה איתך?"
"ההזמנה מוכנה." מני הודיע.
"קומי ממני." ולה אמרה.
"רגע, מי מגיש במקומך בשולחן שבע שמונה?" שאלתי תוך כדי החלפת מקומות עם ולה, היא קמה להגיש ואני התיישבתי על הכיסא הקדוש.
"מי שהחליף אותך בשבוע שהיית בחופש. איזה ג'ייק אחד."
"את מנצלת אותו מה?" שאלתי בגיחוך.
"הוא חדש, אני וותיקה, הוא לא יודע איך הדברים עובדים פה."
צחקתי, והיא יצאה עם המגש לקייט ומי שישב איתה.
מסכן החדש, הוא הולך לעבור פה תקופה לא קלה עד שנחליט שהוא מספיק ותיק כדי להיכלל איתנו ולקבל זכויות על הכיסא הקדוש. בינתיים הוא ישב על השרפרף של החדשים.
כן, אנחנו מתעללים בחדשים, אני זוכרת את התקופה שהתעללנו בסיסי.
אבל קיבלנו אותה מהר לחבורה של הוותיקים.
כן. מסכן, בהחלט מסכן החדש- איך היא אמרה שקוראים לו?
ג'ייק?
ג'ייק.
שיט, זה הוא?!
קמתי מהכורסה, "שלא תעז להתיישב עליה." אמרתי למני, והצצתי מחוץ למטבח וחיפשתי בעיניים שלי את שולחנות שבע ושמונה.
כן. בהחלט.
זה ג'ייק.
אותו ג'ייק שקיבל עוגה בפרצוף, אותו ג'ייק שגר איתי בבית יתומים, אותו ג'ייק שיושב איתי בבית ספר, ועכשיו אותו ג'ייק שעובד איתי בעבודה.
איזה יום מעצבן.
התמוטטתי חזרה על הכורסה.
"פני מקום." סיסי נכנסה למטבח.
"איזה יום חלש." אמרתי בגיחוך וסיסי התיישבה על הברכיים שלי.
"כן, כולם תכף חוזרים חוץ מהחדש אפריל, מייק, ניקו, אנבת' ופרד."
"אצל כולם שתי השולחנות תפוסים?" שאלתי.
"כן." סיסי ענתה בדיוק כשולה ג'סי וויל נכנסו.
"רגע, אם ג'ייק הולך לעבד פה קבוע מי הולך?" שאלתי, אצלנו זה תמיד רק עשר עובדים, לא פחות ולא יותר- כלומר יש לנו יותר עובדים אבל במשמרת אחת רק עשר עובדים- ואם גם ג'ייק אז אחד לא יכול להיות פה.
"אני הולך." ג'סי אמר.
"למה?!" שאלתי.
"אני עובר דירה."
"אה.." אמרתי כשאנבת' נכנסה עם הזמנות למני.
"זבלים." היא סיננה אלינו.
"לא אשמתנו שבחרת בשולחנות הלא נכונים היום." ויל אמר.
"אז מתי הים האחרון שלך פה?" שאלתי.
"תגידי אנבת' לא עדכנה אותך בכלום בשבוע שלא היית פה?" סיסי שאלה.
"היא לא הסכימה שאני אגיד לה כלום. היא אמרה שחופש זה חופש מהכל." אנבת' אמרה בזמן שחיכתה להזמנות.
"מחר זה היום האחרון." ג'סי אמר.
"אז מחר מסיבת פרידה. כולם להביא בגדי ים." אמרתי. "יש לך מזל שבימי שלישי אני עובדת."
"כולנו עובדים בשלישי. ובשני, ובשישי ובשבת." ולה אמרה, ואנבת' יצאה מהמטבח.
"כולנו באותה משמרת גאון." ויל אמר.
"שכחתי, תתבעו אותי." אמרתי והוצאתי לשון לזוג היונים- ולה וויל- שישב מחובק מולי.
"אנחנו תובעים ממך את המשכורת החודשית שלך." ולה אמרה.
"שכחו מזה." אמרתי. "קיצר מחר בגדי ים."
איזה כיף שהעבודה שלי בקאנטרי ושהקאנטרי נמצא יחסית קרוב לבית היתומים- אנחנו משתלטים על הבריכה שלהם הרבה פעמים, בנסיבות מיוחדות או שסתם כי בא לנו בריכה בחינם.
"תודיעו לשאר. מני, האוכל עליך?" סיסי שאלה.
"היה לכם ספק?" הוא שאל.
"לא." אמרתי.
"צריך רק להודיע לכולם." סיסי אמרה.
"אני אלך. גם ככה הרגליים שלי נרדמו מזה שאת יושבת עליהם." אמרתי. "להזמין גם את החדש?" שאלתי.
"כן, נתעלל בו בבריכה." ויל אמר בחיוך ערמומי.
"בסדר." צחקתי ויצאתי מהמטבח למצוא את אפריל, אנבת', ג'ייק, פרד, ניקו ומייק.
"אפריל." אמרתי כשראיתי את אפריל ליד השולחנות שלה. "מחר. פרידה. ג'סי. בריכה." אמרתי בקיצור ליד האוזן שלה. "תודיעי למייק וניקו."
"בסדר." היא אמרה ואני התקדמתי לפרד.
"מחר. פרידה. ג'סי. בריכה." אמרתי ליד האוזן שלו והתקדמתי לאנבת'.
"מחר. פרידה. ג'סי. בריכה." אמרתי ליד האוזן שלה והסתובבתי כדי לחזור בחזרה למטבח אבל פתאום שמעתי השתעלויות חזקות מהשולחן של קייט, הסתובבתי במהירות.
קייט השתעלה בחוזקה.
ראיתי אותה ככה רק פעם אחת מכל העשר שנים שאנחנו מכירות.
כשהיא חטפה התקף אסתמה.
שיט. היא חוטפת התקף.