ניצוצות באויר-14

גלן עמד שעה ארוכה לאחר שאימו הלכה,מהרהר.בעוד כריסטין,יושבת לה בחדרה.נשארו רק עוד מספר שעות עד תחילת הקרב.ליבו של גלן סער בקירבו.הוא ישב מול המחשב שלו,מחשב קואורדינטות.עובר על המפה ובוחן כל פרט מתחילתו עד סופו,אך הוא היה לא מרוכז.שעת לילה מאוחרת,כריסטין נגשה אל פינת החמד על ספינת בית החולים.
"כריסטין," נישמע לפתע קולו של גלן.
"גלן?..מה אתה עושה כאן?",שאלה.היא לא הבינה מה עובר עליו,השעה שהוא מביט בה,ומייחל למות.
גלן לא הוסיף מילה,כשלפתע היא חשה את שפתיו נוגעות בשפתיה.גלן אחז בה קרוב לגופו..
"לא.."קטעה את הרגע בשיאו,"זה לא בסדר."
"באתי הינה כי אני חייב לדבר איתך.."נאנח.
"חזור לבסיסך גלן.זה נגמר."היא אמרה.
"אייך את יכולה לומר זאת?"הוא אמר,מבחין ביאוש והצער על פניה.
"גלן,"אמרה בפניו.."מדוע אתה עושה את זה?"
"..שברת לי את הלב,כריסטין.וזה כואב."אמר,כשדמעות מתחילות לזלוג ולטפטף מעיניו.כאב לו,בעיקר בגלל אייך שהקטע בניהם נגמר בפעם הקודמת.
"אל תעשה לי את זה..,ביקשה ממנו.
"את חושבת ששכחתי אייך זה מרגיש כשאת נוגעת בי..?זה כואב עם כל נגיעה שלך.את..כל כך יפה,כריס.."אמר מלטף את פניה,"כל כך יפה שזה כואב.אחרי שעשינו אהבה על החוף,הרגשתי שבא לי למות.רציתי שתשארי איתי..לנצח."הוא אמר בעוד הדמעות זולגות מעיניו.
"מה אתה מנסה לומר לי?"ניסתה להבין מדבריו,כשליבו הולם בו.
"אולי, אני לא ראוי לך..אבל..תני לומר לך משהו.. רק פעם אחת,כריסטין."נשך את שפתיו.
כשהיא מביטה בעיניו.לפתע,הוא נראה לה כל כך פגיע.מוחה את הדמעות מעיניו הירוקות,המדהימות.היא עדיין לא הבינה עד כמה זה כואב לו.
שתיקה ארוכה ליוותה את הרגע הזה.ההתלבטויות של כריסטין היו בשיאן.גלן,כבר חשב על כדורי ההרגעה שיצטרך לקחת לאחר מכן.התמוטטות העצבים שלו הייתה גם היא בשיאה.הוא לקח נשימה עמוקה מאוד.
מביט עמוק אל תוך עיניה..נוגע בפניה בעדינות.
"אני אוהב אותך."הוא אמר לפתע.כריסטין הביטה בו.היא חשה מין צביטה בלב.לא היה לה מושג שכך הוא מרגיש כלפיה.שניהם שתקו,והביטו זה בזו.
"אל תגיד את זה.."נאנחה,כשהבינה שגם היא מרגישה אליו אותו דבר.אבל,עד עכשיו היא לא ידעה כי הרגשות האלו קיימים אצלו.היא לא ידעה דבר על רגשותיו כלפיה.
"זה מה שאני מרגיש…"עצם למספר שניות את עיניו,והביט בה.."אני מרגיש את זה עם כל פעימה של הלב שלי."אמר מצמיד את כף ידה לחזה שלו עד כי יכלה לחוש את ליבו ההולם."אני אוהב אותך עד לרגע מותי."
"אני לא יכולה להיות איתך.."נאנחה,כשדמעות מציפות את עיניה.
"אני לא יכול לחיות בלעדייך."הוא אחז בכף ידה,"כריס,אני באמת אוהב אותך."
בעוד היא חושבת על דן ארוסה.
"גלן.."נאנחה,מבולבלת.
"בואי איתי,כריסטין.."ביקש ממנה,"בואי איתי ונגלה ביחד את היקום."אמר אוחז בידה.
"זה בילתי אפשרי,גלן.."נאנחה.
"אני זקוק לך.."אמר במבט מיוסר של לב פצוע.
"אני..לא יכולה."שוב אמרה מביטה בו עצובה.היא הראתה לו שהיא איינה מעוניינת בקשר איתו בעוד עיניה שידרו משהו אחר לחלוטין.
"רק תגידי שאת לא רוצה בי ואני אלך.אני אניח לך לנפשך.."אמר,נוגע בסנטרה.שכן,כל מה שרצה היה לעשות אותה מאושרת.גלן,הוסיף להביט בה במבט מיוסר ורווי צער.
כעבור מספר שניות הוא,הלך לדרכו.
כריסטין נותרה בגן היפייפה,מהורהרת מהשיחה הטעונה הזו שניהלה עם גלן.הייתה לה תחושה איומה,שמשהו יקרה לו.במשך כל הבוקר,לאחר מיכן..היא בהתה בקירות,בעודה יושבת בקפיטריה.מבט עגום על פניה,כשהיא מביטה בטבעת האירוסין שלה.
" אלוהים.מה עשיתי לו?"היא חשבה לעצמה.
"את לא מתחרטת.נכון?"שאלה אותה שריל,מתיישבת לידה.
"למען האמת.אני דיי מבולבלת.."החלה לספר לה.
"מה קרה?"שאלה שריל,הסקרנית.
"את זוכרת את הבחור,המנסאי שעבר ניתוח לב?"שאלה כריסטין.
"החתיך ההוא?"שאלה שריל,"מה איתו?"
"אני שברתי לו את הלב,שריל."אמרה כריסטין.
"לומר לך את האמת?..ידעתי שהוא מאוהב בך."אמרה שריל,"עיזבי את דן,הוא סתם משעמם."
"פגעתי בו,שר.."היא אמרה,מתוסכלת מהבחירה שלה.
"אם הוא באמת אוהב אותך,הוא יילחם עלייך."אמרה שריל.."לא הבנת? מנסאי או לא, הוא גבר.ככה זה אצל גברים.ואני מאמינה שהוא אוהב אותך,כריס."
כריס ישב במשרד שלו,חושב עלייה.עוד מספר דקות תחל המלחמה.איש לא ידע כי גלן עומד לצאת למלחמה,עם לב שבור בקירבו.