והכישרון שלי הוא …5

רון וזואי התנשקו!

"רון?" שאלתי.
רון הביט בי במבט המום .. "קייט , מה … מה את עושה פה?"
"מה אני עושה פה?!" , "מה זואי עושה פה?!"
"אני … אמ , אמ.." מלמלה. "
"אה , נזכרתי למה את פה!" לגלגתי "את פה כדי לעזור לרונלד בשיעורי בית! יותר נכון , לרון!"
"קייט אנ-" רון החל להגיד.
"מה?! מה יש לך להגיד … אתה בוגד בי עם החברה הכי טובה שלי!"
"ואת …" הצבעתי לכיוונה של זואי , "בוגדת מסריחה שכמותך .. את לא מתביישת?!"
"אני פשוט לא מאמינה … אני , אני אנקום בכם! אתם תשלמו על כך!!!" צווחתי.

יצאתי מחדרו של רון אחרי שטרקתי את הדלת בחוזקה ויצאתי מביתו.

"אוקי …" אמר לואיס "אז הכל התחיל מלב שבור .."
"כן" עניתי ודמעות החלו לבצבץ מעיניי.
"אהבתי אותו , אהבתי אותו כל כך והוא שבר אותי .. הוא שבר את ליבי!" נשכתי את שפתי בחוזקה עד שדם החל להתפשט בשפתי.
"קייט , מה קרה אז?" שאל אותי חברו של לואיס.
"טוב אז ..

רצתי לביתי וכל הדרך קיללתי אותם …
עד ש… , עד ש…

"עד שמה?"
"עד שהבנתי מהו הכישרון שלי"

נכנסתי לחדרי ונעלתי אותו .. הוריי לא היו בבית .. כנראה הלכו למקום כל שהוא.
המשכתי לבכות ולהתהלך לכיוון מיטתי , שכבתי עליה וליטפתי את עצמי … משום מה ההרגשה הזאת הייתה לי מוזרה .. היא לא הרגיעה אותי … הליטוף הזה לא ניחם אותי.
הליטוף שלי גבר וגבר ועדיין הוא לא גרם לי להקלה מסויימת.
לא ידעתי עוד מה לעשות … עד שחשבתי על דבר שאולי יוכל להרגיע אותי.
התקרבתי לכיוון הארון והוצאתי קופסא של כלי תפירה.
פתחתי אותה והוצאתי משם מחט ,

קירבתי אותו לזרועי והתחושה הזאת הייתה אחת התחושות הכי נעימות בעולם …

-המשך יבוא-