הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 10

"אנחנו חייבים לרדת למטה להציל אותה" התעקש טום.
"אבל זה בלתי אפשרי!" אמר אנדרו "אנחנו נמות בעצמנו!".
"אתה באמת מתכוון לנטוש אותה?!" שאל טום.
אנדרו התבייש בעצמו. הוא התבייש בעצמו על כך שאפילו חשב על לנטוש אותה. ובכלל, כבר ארבע פעמים שמשהו היה צריך לפצוע אותו והוא לא נפצע, אולי גם הפעם לא יקרה לו כלום.
"אני אלך לבד, אתה לא, תישאר כאן" אמר אנדרו.
"למה?!" מחה טום.
"תסמוך עלי" אמר אנדרו ורץ כלפי מטה אל עבר הצעקות.
טום בא אחריו בריצה. אנדרו ראה בצללים את טום מחזיק חפץ שדמה באופן מחשיד לחרב.
הוא הביט לאחור וראה את טום רץ עם חרב שלופה ביד. חרב זהובה עם קת עטופה עור.
"מה זה?!" קרא אנדרו.
"פשוט תרוץ!" אמר טום. הוא ירד למטה, עם השיער הבהיר שלו מתנפנף מאחוריו.
עוד צרחה חזקה נשמעה ואנדרו הזדעזע. הוא הכיר את פרל, הוא ידע שהיא נחשבת לשטחית, אבל הוא ידע גם שהיא לא. הוא רצה להציל אותה ו… הוא לא אהב להודות בזה, אבל הוא גם קצת היה דלוק עליה. הוא עכשיו ידע שיהיה האביר על הסוס הלבן שלה, או לפחות קיווה ככה.
הוא השפיל מבטו אל עבר המדרגות ורץ בלי לחשוב יותר מידי.
הוא ראה את פרל כפותה והגבר ההוא תפס אותה.
הציפורים תקפו את טום שרץ לשם. הוא נלחם כמו שד, כאילו הוא עושה את זה שנים, כאילו נולד עם חרב ביד.
היה לו ניצוץ פראי בעיניים, משהו מסוכן. זה היה ההיפך מאנדרו, שאהב ללכת על הבטוח.
ציפור עפה אל עבר אנדרו והוא חרג ממנהגו, שם את נפשו בכפו ותפס אותה ברגל שלה. הוא סובב אותה ואז השליך אותה לעבר הארון המתכתי אותו פתח מקודם והיא קרסה על הרצפה.
היד שלו דיממה, והוא הרגיש כאב עז. רעל. הרעל התפשט בגלים בתוך היד שלו, כמו אדוות במי אגם.
אנדרו הרגיש דמעות יוצאות לו מהעיניים עד שחשב כמה תינוקי הוא. הוא לא יבכה. הוא גבר. טוב… אולי לא כל כך גבר.
טום שיסף ציפורים במהירות. הגבר ההוא היה המום. אנדרו תפס ציפור שנייה וגם אותה הוא זרק.
פרל פערה את עיניה החומות בתדהמה. אנדרו קיווה שהיא מחייכת ומעריצה אותו.
אנדרו הרגיש איך הרעל פשוט מתפוגג מהיד שלו. הפצעים מתאחים והדם נמחה, כאילו נשאב חזרה ליד שלו.
הוא לא ידע מה זה, אבל הוא הודה למי שנתן לו את האפשרות לרפואה-עצמית.
לבסוף כל הציפורים המתכתיות נחתו על הרצפה. טום התנדנד קצת מרוב מאמץ והוא כשל ונחת על כיסא מתנשף.
"בחיי" אמר הגבר. הקול שלו היה מחוספס. כאשר הוא קם, אנדרו הבחין בעובדה שהיה בו משהו לא טבעי, כאילו יש סביבו אנרגיה, כמו שנראה מאחורי מסך ירוק.
הגבר העביר את ידו מעל הראש של פרל והיא נרדמה.
"בכל מקרה, כדאי שאלך" הוא אמר. הוא הקיש באצבעו והוא ופרל נעלמו.
"לא!" צעק אנדרו בייאוש. לא היה מי שישמע אותו.